"53. הנתון הרלבנטי והחשוב ביותר בדו"ח של 'מכון שלם' הוא הקביעה כי לאם 'מסוגלות הורית חלקית, אשר סביר להניח כי ניתן יהיה לשפרה במידה מסוימת בעזרת טיפול ובעזרת הדרכה הורית' (שם, בעמ' 9). ד"ר עמוס שרון (להלן: ד"ר שרון), הפסיכולוג אשר כתב את הדו"ח הפסיכודיאגנוסטי בעניינה של המשיבה הוסיף וציין:
'...הן אפיוניה האישיותיים, כפי שהם עולים מן האבחון, והן ניסיון העבר, מצביעים על קיום מבנה אישיות גבולי ועל סיכון לא מבוטל לחזרה לשימוש בסמים אשר תהיה כמובן הרסנית ביותר מבחינת השפעתה על תפקודה האפשרי כאם.
לצד זאת, הח"מ מוצא כי לא ניתן להתעלם מצעדים משמעותיים ביותר שערכה [המשיבה] בשנה וחצי שחלפו מאז עריכת האבחון הקודם ושלאורכן נמנעה משימוש בסמים, התמידה בטיפול, שיקמה קשרים עם בני משפחה, והחלה לעבוד בצורה סדירה ולקיים אורח חיים נורמטיבי ועצמאי.
בנוסף לתמיכה החיונית למניעת חזרה לשימוש בסם הנבדקת זקוקה לסיוע כדי ללמוד כיצד לתפקד כאם עצמאית בקהילה, חוויה שטרם התנסתה בה...
לא ניתן לנבא את השפעתו ארוכת הטווח של הסיוע שתקבל. עם זאת, הח"מ מעריך כי בהינתן קיומה של תמיכה אינטנסיבית
--- סוף עמוד 95 ---
בתחומים שצוינו לעיל, ובהיעדר קיומם של קשיים התפתחותיים ורגשיים חריגים (מעבר לצפוי בנסיבות העניין) מצידה של [הקטינה], קיים סיכוי שאין להתעלם ממנו לשיפור תפקודה ההורה של [המשיבה]. עם זאת בטווח הארוך אין להוציא מכלל אפשרות נסיגה תפקודית'."
7. חברי שופטי הרוב רואים, לדעתי, את חצי הכוס המלאה ואילו אני רואה, לצערי, באותם נתונים עצמם את חצי הכוס הריקה. אכן, אין אנו עוסקים במקרה בו נקלטה כבר הקטינה אצל ההורים המאמצים. במקרה כזה, וכפי שצוטט, גם חברי השופט מלצר יסכים, לפחות בדרך כלל, כי לא ניתן עוד להשיב את הגלגל אחורנית, חרף איונה של עילת האימוץ. אכן, המונח "מסוגלות הורית חלקית" איננו מושג סטטוטורי. בצדק מציין השופט מלצר כי יש "לתרגם" את המושגים המקצועיים בהם משתמשים המומחים ל"שפת" המשפט (ראו פסק דיני, בדעת מיעוט אמנם, בהקשר שונה, ב-ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, 236-237, 246 (2004)). לדעתי, כדעת הנשיאה, הביטוי "מסוגלות הורית חלקית" משמעותו היא מסוגלות הורית שאיננה מגיעה לרף המינימאלי הנדרש, דהיינו המשיבה אינה מסוגלת היום לדאוג לקטינה כראוי. זאת ועוד: סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ מתנה תנאי נוסף לאי המסוגלות והוא ש"אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין...". הביטוי "בעתיד הנראה לעין" אינו מגדיר תקופת זמן קצובה. בתחילת הדרך ניתן היה לפרש ביטוי זה בנדיבות (כלפי המשיבה) ואכן נעשו עוד ועוד ניסיונות לשפר את מסוגלותה ההורית של המשיבה. הכל כפי שתארו חברי בהרחבה. ואולם הזמן לא עצר מלכת. הגיע רגע האמת. כפי שהראתה בהרחבה חברתי הנשיאה לא ניתן להמתין עוד. בנסיבות העניין שלפנינו "העתיד הנראה לעין" משמעותו העתיד המיידי ממש. לא הרי משך הזמן שניתן לכנותו "העתיד הנראה לעין" לגבי פעוט, כהרי משך הזמן לגבי ילדה בגילה של הקטינה. בטווח כזה לא די ב"סיכוי שאין להתעלם ממנו" כלשון ד"ר שרון לשיפור תפקודה של המשיבה.