8. על חשיבותו הרבה של הזמן לגבי ילדים בגיל דומה לגילה של הקטינה עמדנו ב-דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 5.4.2009). עניין הזמן הוא עניין קריטי. איני
--- סוף עמוד 96 ---
סבורה כי אם המשיבה לא תעמוד חלילה בניסיון "עדיין ניתן יהיה לחזור למסלול האימוץ" כאמור בפסקה 58 לחוות דעתו של חברי השופט מלצר. אמנם חברי מציין שם כי במקרה כזה "סיכויי הצלחתו של מהלך זה (הליכי אימוץ חדשים) יפחתו". לדעתי, בחלוף זמן נוסף הסיכוי לאימוץ לא פוחת אלא שואף לאפס. אשר על כן, לדעתי, מאוחר מדי להמשיך בניסיונות לגבי הקטינה שהכל מסכימים, כמדומני, שיש למצער חשש ממשי כי הם לא יעלו יפה.
9. סיכומו של דבר: לדעתי יש לקרוא את חוות הדעת של מכון שלם כפי שקוראת אותה הנשיאה, ויש מקום להכריז מחדש כי מתקיימים במשיבה תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ.
10. כיוון שהעמדה המבקשת להחזיר על כנה את ההכרזה נותרה בדעת מיעוט, לא נותר לי אלא להצטרף לתקווה ולתפילה כי המשיבה אכן תעמוד בניסיון למען בתה היחידה, הזכאית להנות ממסוגלות הורית נאותה. מי ייתן והחששות המלווים את דעת המיעוט יתבדו.
ש ו פ ט ת
השופט א' רובינשטיין:
א. בכתיבת דברים אלה הוחל בטרם נפל הפור בבית משפט זה ברוב של חמישה כנגד ארבעה נגד קבלת העתירה לדיון נוסף. נמניתי על המיעוט, ומשלא נתקבלה דעתנו אנמק דעתי בתמצית, והדברים נכתבו בעיקרם בטרם קראתי את חוות דעתה של חברתי הנשיאה, שדעתי ברובא דרובא כדעתה. אעשה כן מתוך תפילה, בה גם אחתום, כי יימצא שהתבדינו – בעלי דעת המיעוט – והמסלול שנפתח בפני המשיבה, האם הביולוגית, יצלח. אוסיף כי את דעתי לא גיבשתי בקלות; "אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים ט"ו, ז'), והתלבטותי כולה, ראשית ואחרית, עניינה טובת הקטינה, ומקומה במישור העיוני ובעיקר במישור היישומי.
ב. בודאי כדרך אנוש "רגילה" שמח הייתי להצטרף לחברי בעלי דעת הרוב ולחוות דעתו המקיפה של חברי השופט מלצר – ולפניו בפסק הדין נשוא הדין הנוסף חברי השופט הנדל – וכן לדברי המשנה לנשיאה השופט ג'ובראן והשופטת ארבל, שחלק מחוות דעתם הגיעוני לאחר כתיבת דברי,
--- סוף עמוד 97 ---
ולמסקנתם כי לא נוצרה עילת אימוץ ויש להעביר את הקטינה לחזקת אמה; זאת - בהיענות ל"קול הדם" ולשיפור הנטען במצבה של האם. צר לי שלא יכולתי לעשות כן. עמדתי במישור המשפטי אינה רחוקה מאוד משל חבריי, אך במישור היישומי, אילו נשמעה דעתי היתה מתקבלת העתירה לדיון נוסף, הקטינה היתה עוברת להורים המיועדים לאמצה, תוך צמצום מוסכם של תוצאות האימוץ על ידי "אימוץ פתוח", קרי – לעת הזאת ארבעה מפגשים לשנה בין הקטינה לאם הביולוגית כהמלצת מכון "שלם", ובתקוה כי מפגשים אלה יורחבו בעתיד.