על הדיון הנוסף
ג. האם הצדיק תיק זה דיון נוסף? תשובתי היא בחיוב, במובן זה שהשאלה שהוצבה, האם ובאילו נסיבות ניתן להתחשב בשינוי שחל במצב ההורה הביולוגי בשלב ערעורי, לאחר הכרזת הקטין כבר אימוץ – היא שאלה נכבדה וחשובה, ועל כן עונה לתנאים שבדין לעניין דיון נוסף. ואולם, הגם שתשובתי לשאלה זו עצמה היא עקרונית בחיוב, ואינה רחוקה מעמדת שופטי הרוב, באשר לסמכות ערכאת הערעור לשוב ולהידרש לעילת האימוץ, חולק אני עליהם בעיקר בשאלה היישומית, קרי, במסקנה הנגזרת בתיק ספציפי זה.
ד. אומר מה החורג מן המסגרת הפורמלית. לעניות דעתי, מעלתו של בית המשפט העליון במדינה יהודית ודמוקרטית היא בנכונות להידרש, בהרכב תשעה שופטים. ובגלגול שיפוטי רביעי, לגורלה של ילדה קטנה שהחיים לא האירו לה פנים עד הנה. בהחליטה על הדיון הנוסף חשה הנשיאה, דומני, גם את קול הלב. ואכן, הגישה לתיקי אימוץ אינה ככל תיק, גם במתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואפילו בדיון נוסף; וכפי שציינה הנשיאה בדנ"א 6113/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו], במאטריה רגישה זו של אימוץ "גם ביחס למתן דיון נוסף איננו מקפידים בעניינים אלו על הכללים הרגילים של התקיימות העילות המשפטיות המצדיקות דיון נוסף. לעתים נוטים אנו, מטעמים אנושיים, שלא לחסום את האפשרות הנוספת לבחינת ההכרעה הנוגעת לגורלו של קטין". אזכיר, כי רשות הערעור בגלגול שלישי, הניתנת אף היא ככלל במשורה, ניתנת ברוחב יחסי של יד ולב בתיקי אימוץ
--- סוף עמוד 98 ---
(וכן תיקי אמנת האג לעניין חטיפת ילדים). ברע"א 1388/08 פלוני נ' פלוני ([פורסם בנבו] נזדמן לי לומר "אכן בנושאי אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, יתר כמעט על כל סוג של תיק הבא בפני בית המשפט, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי. ובית המשפט מאפשר דיון בפני הרכב – כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן". ואמנם נאמר לא אחת כי קשים תיקים אלה מכל שבא בפני בית המשפט. שכן הם בחינת "משפט שלמה" שהזכיר חברי השופט מלצר, חיתוך בבשר החי; קשים הם אף מתיקי רצח, שבהם את המת אין בן אנוש יכול להשיב לתחיה. כאן עוסקים אנו בחיים - חיים צעירים, שעתידם לפניהם – ובמתח שבין סיכוי בסימן שאלה לגדילה מאושרת בבית הורה או הורים ביולוגיים, שהם עמוסי בעיות משלהם; לבין הסיכוי הרב יותר לגדילה של אושר בבית הורים מאמצים, שישפיעו רוב טובה על הקטין. מקרה שבו הנסיבות הן כבענייננו מציג קשיות הלכתית פרשנית, בסיטואציה העשויה לחזור על עצמה, ואכן חזרה על עצמה לא אחת. ברי כי הורים רבים אינם אידיאליים, אך את ילדיהם לא יטלו מהם חלילה. השאלה היא כשבאימוץ עסקינן, האם נחצה "קו המסוגלות" באופן המחייב שהקטין לא יהא בידי מולידיו. על כן גם אם דיון נוסף אינו חזון נפרץ, עדיין המשוכה בכגון דא תהא כזו השזורה בקול הלב וברגש האנושי. גדולתו של המשפט, שאינו מתמקד בלעדית בדברים שלכאורה הם ברומו של עולם משפטי וציבורי, אלא רואה רומו של עולם גם במצוקת הפרט, קטין או קטינה שגורלם לא שפר מיום לידתם.