"ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו".
עקרונות אלה הם שהנחו את בית המשפט לענייני משפחה אשר דן בפרשה שבפנינו והכריע בה בפסק דין מפורט ומנומק מיום 2.3.2010, הנסמך, בין היתר, על חוות דעתה של הפסיכולוגית הקלינית הדרה בר. בפסק-דינו קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש להכריז על הקטינה בת אימוץ בשל התקיימות העילה הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, לא רק כלפי האב (שלא נטל כלל חלק בהליך), אלא גם כלפי האם וזאת לאחר ששוכנע כי טובת הקטינה באימוצה ובסייגים המצמצמים שקבע. כך הנחה עצמו גם בית המשפט המחוזי
--- סוף עמוד 110 ---
בתל-אביב בדחותו את ערעורה של האם ובאשרו ביום 9.8.2010 את פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. אילו נשמעה דעתי ומן הנימוקים שאפרט להלן היינו מורים כך גם אנו וביתר שאת בהתחשב בכך שאין מדובר בהתערבות ערעורית בגלגול רביעי בשל שגגה שיצאה תחת ידי הערכאה המבררת (בית המשפט לענייני משפחה) או ערכאת הערעור (בית המשפט המחוזי), כי אם בראיות מעדכנות שנוספו בשלב מאוחר ואשר בניגוד לדעת הרוב אין בהן בעיני כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגיעו ערכאות אלה.
3. ביום 6.10.2010, כחודשיים לאחר הינתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, הגישה האם (המשיבה) בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וההרכב אשר דן בבקשה (חברי המשנה לנשיאה א' ריבלין, השופט ח' מלצר והשופט נ' הנדל) סבר כי נוכח הזמן שחלף מאז ניתנה חוות דעתה האחרונה של הפסיכולוגית הדרה בר בפני הערכאה המבררת, מן הראוי לקבל חוות דעת מקצועית מעודכנת. לצורך כך הורה, אפוא, ביום 26.10.2010 למכון שלם לחוות את דעתו בעניין מסוגלותה ההורית של האם - המשיבה (המערערת דשם) כלפי ביתה והוסיף והנחה את המכון להוסיף ולהתייחס למכלול האפשרויות העולות בהקשר זה, כמפורט באותה החלטה. מכון שלם הניח בפני בית המשפט חוות דעת מקצועית, יסודית ומעמיקה מיום 19.12.2010, המבוססת על אבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים שנערכו לאם ולקטינה בנפרד וכן על בדיקות אינטראקציה בין האם לקטינה ובין ההורים המיועדים לאימוץ והקטינה. הסיכום המפורט של כל אחת מן הבדיקות הללו נכלל בחוות הדעת ובסופה מובאים הממצאים והמסקנות אליהם הגיע צוות המומחים שביצע את הבדיקות, בראשותו של ד"ר מרדכי שרי מנהל המכון החתום על חלק זה של הדו"ח. בראש הסיכום צוין כי הסוגיה העומדת לדיון במקרה זה אינה פשוטה ואיננה ניתנת לתשובה חד-משמעית. פתיח זה מלמד כי ההמלצה שניתנה בחוות הדעת הייתה מלווה בהתלבטות אמיתית, כיאה להמלצות כאלה וכי אין לייחס לה נחרצות שאינה במקומה.