בסופו של דבר ולאחר שנשקלו בהיבט הפסיכולוגי כל השיקולים הנדרשים, סבר הצוות המקצועי של מכון שלם, שחיווה את דעתו בדו"ח עדכני זה מיום
--- סוף עמוד 111 ---
19.12.2010, כי "בהחלטה על עתידה של הקטינה יש לקחת מקדם ביטחון משמעותי" וכי נכון להיום "החזרתה של הקטינה לרשות האם אינה מספקת את מקדם הביטחון הנחוץ כל כך". עוד נאמר בסיכום חוות הדעת כי "ההיסטוריה של התפקוד ההורי, ההיסטוריה של ההידרדרות לסמים והתשתית האישיותית של האם שהנה בעלת מבנה אישיות גבולי, אינם מנבאים יציבות לאורך זמן והסיכון להידרדרות תפקודית עדיין קיים ומשמעותי". ומודגש בדו"ח כי:
"הקטינה זקוקה יותר מכל לעתיד הניתן לניבוי. ברור לנו כי מדובר כיום בהזדמנות אולי אחרונה לתיקון עבורה וכי קריסה תפקודית של האם בכל שלב תהיה הרסנית ולא ברת-תיקון מבחינתה של הקטינה".
4. מה משמעותם של הדברים הללו ומהן המסקנות המשפטיות שיש לגזור מתוכם?
המסוגלות ההורית החלקית של האם כיום, שקולה בעיני מבחינה משפטית להעדר מסוגלות של האם לדאוג לקטינה כראוי, כדרישת סעיף 13(א)(7) רישא, (ועמדו על כך חברותיי הנשיאה והשופטת מ' נאור). בנוסף לכך משמיעה לנו חוות הדעת העדכנית כי נכון להיום ובהתחשב בכל נתוני העבר ובמבנה האישיות הגבולי של האם קיים סיכון משמעותי להידרדרות תפקודית של האם והערכה זו משמיעה לנו בעיני כי הסיכוי שמצבה של האם במובן זה ישתנה אינו קיים בעתיד הנראה לעין, כדרישת סעיף 13(א)(7) סיפא.
אין לי מחלוקת עם חברי השופט ח' מלצר כי בשלב הערעור ניתן לשוב ולבחון את קביעת הערכאה הדיונית בדבר קיומה של עילת אימוץ על-פי סעיף 13(א)(7), גם אם הקביעה של הערכאה הדיונית הייתה נכונה לשעתה, וזאת על בסיס נתונים חדשים והערכות עדכניות, ככל שיש כאלה. אולם, בניגוד לחברי, אינני סבורה כי קיימים במקרה דנן נתונים חדשים והערכות עדכניות בעניינה של האם המצדיקים שינוי מן המסקנה שאליה הגיעו שתי הערכאות הקודמות אשר דנו בפרשה. בהקשר זה ראוי להזכיר כי העובדה שהאם עברה להתגורר בסמיכות לאביה בראשון לציון והעובדה כי חידשה עימו את הקשר, כמו גם העובדה שהיא מטופלת ביחידה לנפגעי סמים בעיריית ראשון לציון ומשתתפת בקבוצות תמיכה של נ.א., כל אלה הן עובדות שהיו ידועות ועמדו
--- סוף עמוד 112 ---
גם בפני בית המשפט לענייני משפחה בתיתו את פסק דינו מיום 2.3.2010 (ראו פיסקה 49 לפסק הדין). הוא הדין בעובדה שהמשיבה החלה לעבוד ולהשתכר למחייתה, תחילה במאפיה בראשון לציון ולאחר מכן בצהרון (וכיום מזה מספר חודשים כסייעת לגננת). נתונים אלה כולם עמדו גם בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור והוא נתן את דעתו עליהם, אך ראה לציין בהסתמכו לעניין זה על חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית הדרה בר ויתר הגורמים המטפלים (שם, בעמ' 10 מול השורות 32-27 ובעמ' 11 מול השורות 9-1) כי: