5. החוויות שעברה הקטינה, ביתה הביולוגית של האם-המשיבה, במהלך שבע שנות חייה משולות בעיני למסע קשה ברכבת הרים. הוא מתאפיין בעליות ובמורדות חדים ותכופים ובטלטלה רגשית עצומה. תיאור תמציתי של אותו מסע עגום ילמד כי בעת שמלאו לקטינה שישה חודשים בלבד (באוגוסט 2004), היא ננטשה על-ידי אימה בהוסטל בשוק הכרמל, בשל היותה של האם מכורה אז לסמים קשים ועוסקת בזנות למימון הסם, ובשל חוסר יכולתה לדאוג לתינוקת. מאז ובמשך למעלה משנה (עד נובמבר 2005), שהתה הקטינה במעון חסוי (בית תינוקות) של השירות למען הילד. בעת שהותה שם פנה היועץ המשפטי לממשלה במארס 2005 אל בית המשפט לענייני משפחה וביקש להכריז על הקטינה בת-אימוץ.
באותו שלב החליטה האם להתגייס לתהליך של גמילה ושיקום, והמומחית הדרה בר בחוות דעתה הראשונה מיום 1.9.2005 המליצה אז לבית המשפט
--- סוף עמוד 114 ---
לענייני משפחה לאפשר לאם לקבל את הקטינה לחזקתה לתקופת ניסיון במסגרת קהילת "אילנות", שם נקלטה. תקופת הניסיון הזו נמשכה מאז נובמבר 2005, עת הייתה הקטינה כבת שנה ועשרה חודשים ועד פברואר 2009 עת מלאו לה חמש שנים. מדובר בקהילה מוגנת ותומכת ובתוכנית טיפולית אינטנסיבית אשר סיפקה לאֵם כדברי בית המשפט לענייני משפחה: "תמיכה רבה ואת כל הכלים הטיפוליים, הסוציאליים, הכלכליים והשיקומיים על מנת לשקם את חייה ואת תפקודה ההורי כלפי הקטינה" (פסקה 50 לפסק הדין, שם). אך למרבה הצער נכשל ניסיון זה כישלון חרוץ, אף שהתארך מאוד ואף שבמסגרתו ניתנו למשיבה הזדמנויות ועזרה חסרות תקדים והתאפשרה לה תקופת שהות בקהילה המוגנת לפרק הזמן הארוך ביותר שניתן אי פעם לאם בתוכניות של קהילת "אילנות". מן הדיווחים שהוצגו על-ידי הגורמים המטפלים עולה כי במהלך אותה תקופה האם חזרה פעם אחר פעם לשימוש בסמים, עד שבשל כך הוחלט בינואר 2009 על סילוקה מקהילת "אילנות" ועל השמתה של הקטינה בבית הילדים "רעים", לצורך המשך הליכי האימוץ.
כאן החל הפרק הבא במסע הייסורים של הקטינה שנמשך למעלה משנתיים ימים ובמהלכו שהתה בבית הילדים בהמתנה להכרעה מה יעלה בגורלה. על הטלטלה הרגשית הקשה שעברה הקטינה באותו שלב ועל חבלי ההסתגלות שלה אל בית הילדים, יעידו התופעות שאובחנו אצלה שם (קשירת חוט אל הבוהן עד כדי חשש לנמק, הרטבות ליליות, הסתגרות, דיבור לא ברור ועוד).
6. הנה כי כן, במשך שבע השנים הראשונות והמעצבות של חייה לא זכתה הקטינה, ילדה רכה בשנים, לבית אמיתי ואף לא לטיפול הורי שהיא ראויה לו. תחת זאת נדחקו היא וצרכיה לקרן זווית ואת מרכז הבמה תפסו האם ומאבקי השיקום והגמילה שלה. על ההתמשכות הבלתי ראויה של הניסיון לשלב בין שיקומה של האם ובין שיפור מסוגלותה ההורית, עמדה המומחית הדרה בר בעדותה בפני בית המשפט באומרה כי אף שהניסיון היה מחויב המציאות, מפני החובה למצות את כל ההליכים הטיפוליים המוצעים להורה בקהילה, יש לה תחושה קשה שנעשה כאן שימוש לרעה בקטינה "כמנוף לגמילה של ההורה". זוהי אמירה קשה אך לצערי היא תואמת את מציאות הדברים כהווייתה. על המחיר ששילמה הילדה ועל הטלטלות הרגשיות שעברה כתוצאה מכך, עמדו כל הגורמים המטפלים וכל המומחים המקצועיים, לרבות מכון שלם בחוות דעתו