"מבחינתנו כמומחים מה שהכריע את הכף כפסיכולוג זה החיבור בין מצב האם לקטינה. כתבנו שזהו תיק שאסור לטעות בו ולכן עם כל הכאב ההחלטה שלנו ללכת לחומרה במובן שאסור לטעות כי טעות תגרום נזקים בלתי הפיכים ולכן אני חושב שכשמדברים על סיכוי השיקום של האם צריך לראות באיזה עולם הסיכוי הזה יתממש. הסיכוי צריך להתממש בתוך דרישות של לגדל קטינה שעברה מה שעברה, שעצם הטיפול בקטינה דורש כוחות נפש ויכולות הוריות שהם מעל ומעבר למה שהייתי דורש מהורה רגיל".
מסקנה זו הינה מבוססת ואחראית, בייחוד בהתחשב בכך שבאופן יוצא דופן ולנוכח גילה של הקטינה והקשר שפיתחה עם האם-המשיבה לאורך השנים, הומלץ על צמצום תוצאות האימוץ באופן שהקשר בינה לבין האם לא ינותק ויתאפשר להן להיפגש ארבע פעמים בשנה, עד הגיע הקטינה לבגרות שאז תוכל לבחור את המשך דרכה בעצמה. בעיני, כפי שכבר ציינתי, אין מקום ואין סיבה מבוררת המצדיקה סטייה ממסקנה מאוזנת זו.
8. לאורך שנים, שהן כנצח בימי חייה של ילדה רכה, לא עלה בידי המשיבה לספק לילדה את צרכיה הבסיסיים ביותר ואת תחושת היציבות, הקביעות והביטחון שילד כה זקוק להם. זאת, למרות הזדמנויות חוזרות ונשנות
--- סוף עמוד 117 ---
שניתנו למשיבה בתנאים אופטימאליים במסגרת המוגנת והתומכת של קהילת "אילנות". ואם כך הדבר בתנאים מוגנים ותומכים תוך סיפוק כל הצרכים הכלכליים והטיפוליים, כיצד ניתן ליטול סיכון כה גדול הכרוך בניסיון נוסף שיאפשר לאם כיום לשפר את מסוגלותה ההורית בתנאים קשים פי כמה ויהא הסיוע הטיפולי שהיא מקבלת או תקבל מגורמי הרווחה בעיר ראשון לציון מיטיב ככל שיהיה? העובדה כי המשיבה הצליחה להתמיד בהליך השיקום והגמילה במשך כשנתיים בלא שנדרשה באותה תקופה לתפקד כהורה, על כל הקשיים היומיומיים הכרוכים בכך, אינה ערובה מספקת בעיני, בהינתן הערכת הגורמים המקצועיים כי קשיי התפקוד של המשיבה נעוצים במבנה אישיותה שהוא בעייתי ולא בהתמכרות לסמים שהיא אך ביטוי לליקויים שורשיים אלה באישיותה. מה הסיכוי שיחול בעתיד הנראה לעין שינוי במסוגלותה ההורית החלקית והבלתי מספקת של המשיבה, בהינתן העובדה שכיום עליה להתמודד שעה שעה פרט לבעיותיה שלה, שאינן קלות, עם מציאות חיים שאינה מגוננת כבעבר, על כל התלאות והקשיים שמציאות כזו מזמנת לה, בייחוד כאם חד-הורית? מה הסיכוי שהמשיבה תצליח בעתיד הנראה לעין לספק כראוי את צרכיה הפיזיים והרגשיים של הילדה המסוימת הזו שהינה למודת סבל וטלטלות רגשיות? האם לא הגיעה העת כי הקטינה תחווה את שארית תקופת ילדותה ונעוריה בתנאים של יציבות, ודאות וביטחון על-מנת שמסע חייה מכאן ולהבא יתנהל, ככל הניתן, על מי מנוחות מבחינה רגשית וכדי שתוכל להתפתח ולגדול בלא שתיחשף שוב לסיכון משמעותי של חווית פרידה ונטישה, שהפעם לדעת המומחים תהא הרסנית מבחינתה?