החיכוך בין השניים נוצר במצבי חירום. בית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד עת נפגע הפרט קשות בדלת אמותיו של בית משפחתו. או אז, מתפקידו ואף מחובתו של בית המשפט להתערב. מהמורה עמוקה מלווה את הסוגיה נשוא דיוננו – ניתוק הקשר בין ההורה לילדו, בשל היעדר מסוגלות לטפל בו כראוי. אי היכולת עלולה להתקיים אף במצב בו הורה חפץ להמשיך במילוי תפקידו. טול לדוגמא הנידון דידן, בו מאמציה של האם (להלן: "המשיבה") זכו לשבחים אף בדעות המיעוט.
הקושי בהכרעה במקרה זה הוא בעיקר – אנושי. דווקא בשל כך, נכון להסתייע ולהתרכז במסגרת הנורמטיבית המחייבת. בל נשכח, כי החוק הינו פרי נסיון אנושי שנועד למקד את השופט בתחילת מסע ההכרעה עד לדיון בעובדותיו המיוחדות של כל מקרה. טרם תוצג המסגרת האמורה, יובהר כי דעתי הובעה בפסק הדין הקודם (בע"מ 7204/10 מיום 22.2.2011, להלן: "פסק הדין הקודם"), ולאחר עיון בחוות דעת חבריי, עודני סבור כי יש לקבוע שלא הוכח קיומה של עילת אימוץ. בחוות דעתי הנוכחית, אתייחס לסוגיה שהועמדה לבחינתו של ההרכב המורחב, ולמספר נושאים הדורשים התייחסות לנוכח השיח העולה בפסק דין זה.
היעדר מסוגלות הורית כעילת אימוץ
2. רשימת עילות האימוץ באין הסכמת ההורה, מצויה בגדרו של סעיף 13(א) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ"), על חלופותיו השונות. עילות אלו מתייחסות למצבים הבאים: (1) היעדר יכולת לזהות את ההורה; (2) סירוב האב להכיר בילד או לקבלו למקום מגוריו; (3) פטירת ההורה או הכרזתו כפסול דין; (4) הפקרתו של הילד; (5) הימנעות ללא סיבה מלקיים קשר או למלא חובות כלפי הילד למשך ששה חודשים; (6) החזקת הילד מחוץ לבית הוריו למשך ששה חודשים טרם מלאו לו שש שנים וההורה מסרב לקבלו ו-(7) היעדר מסוגלות הורית.
--- סוף עמוד 120 ---
יושם אל לב - טובת הילד אינה מהווה עילת אימוץ בפני עצמה על פי דין. הפסיקה הדגישה את העניין (ראו: דנ"א 10002/09 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (16.12.2009); רע"א 5055/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (13.1.2010)). לצד זאת, ציינתי בפסק הדין הקודם כי טובת הילד הינה אחד מהאדנים עליהם נשען סעיף 13(א) לחוק האימוץ. האדן השני הוא רצונה של המדינה שלא להתערב בקשר הטבע שבין ההורה הביולוגי לבין ילדיו, אלא במצבי מעין "אין-ברירה". האדן השלישי עניינו זכות ההורה (וראו הבסיס המשפטי הישראלי וההשוואתי שהניח השופט ס' ג'ובראן בסעיף 4 לחוות דעתו). הדגשתי שטובת הילד מהווה הנחה השזורה בתוך העילות הקבועות בסעיף 13(א) לחוק האימוץ. ההנחה היא שטובת הילד משתלבת עם הימצאותו אצל הוריו הביולוגיים, למעט במקרי הקיצון המתוארים בסעיף. כפי שכתבה הנשיאה, בשלב בו "נבחן קיומה של אחת מעילות האימוץ הקבועות בסעיף 13(א) לחוק האימוץ... טובת הילד אינה עילת אימוץ עצמאית, אולם עילות האימוץ השונות מבטאות את חשיבותה ו"היא הטעם המונח ביסוד כל העילות כולן"" (וראו סעיף 11 לחוות דעת הנשיאה).