להשלמת התמונה יובהר כי על פי הפסיקה, רק בהתקיים עילת האימוץ – היא "שלב המשנה הראשון" – ניתן לעבור ל"שלב המשנה השני", במסגרתו יש לבחון האם טובת הילד דורשת הכרזתו כבר-אימוץ (בע"מ 6509/04 ההורים הביולוגיים נ' פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין, פ"ד נט(1) 596 (2005)). מצב זה נובע מכך כי סעיף 13(א) לחוק האימוץ נוקט בלשון "רשאי בית משפט... להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה...". על פי גישה זו, "רשאי" נבדל מ"חייב" ושיקול הדעת – אם נוכח כי התקיימה אחת מהעילות – מוענק לבית המשפט בשלב המשנה השני (וראו סעיף 1(ב) לחוק האימוץ). כפי שכתב הנשיא א' ברק בבע"מ 6509/04 דלעיל:
"באין הסכמת הורה "בשלב המשנה הראשון על בית המשפט לקבוע אם נתקיימו בהורים העילות הקבועות בסעיף 13 לחוק האימוץ. עילות אלה מאפשרות ניתוק הילד מהוריו הביולוגים חרף אי-הסכמתם" (ע"א 2169/98, שם, בעמ' 258). בשלב המשנה הראשון יש לייחס את מלוא המשקל לזכותם של הורים ליהנות מהקשר עם ילדיהם ולא להינתק מהם (ע"א 522/87 פלונים נ' היועץ
--- סוף עמוד 121 ---
המשפטי לממשלה, פ"ד מא(4) 436, 440). טובת הילד, כשלעצמה, אינה עילה בגדריו של סעיף 13 לחוק. "אין מנתקים קשר הדם בין ההורים (הביולוגיים) שאינם מסכימים לניתוק הקשר בינם לבין ילדם, רק משום שטובת הילד דורשת זאת" (ע"א 2169/98 שם, עמ' 259). "המדינה רשאית להתערב בתא-המשפחתי רק אם מתרחש אירוע מיוחד ויוצא דופן, שיש בו כדי להצדיק ניתוק "קשר הדם" (ע"א 763/85 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו])...
כאשר מתקיימת עילת אימוץ לפי סעיף 13, נבחנת - בשלב המשנה השני - השאלה אם יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת השיפוטי להכריז על הקטין כבר אימוץ. בשלב זה על בית המשפט לשקול ולהכריע טובת הקטין מהי, והאם טובה זו מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ (ע"א 316/86, ב"ש 415/86 אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מא(3) 544. כן ראו, ע"א 594/84 פלונית נ' לשכת העבודה והרווחה, פ"ד לט(2) 570, 573; ע"א 763/85 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו]; ע"א 5575/92 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מז(2) 221; ע"א 438/93 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו]). בשלב המשנה השני, אף שרשאי בית המשפט להכריז על ילד כבר אימוץ, אין הוא חייב לעשות כן, ויש להתחשב במכלול השיקולים והחלופות הקיימות על פי טובתו של הילד".