ובע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1, קבע הנשיא א' ברק:
"בשלב השני נבחנת השאלה, אם יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת השיפוטי להכריז על הקטין כבר-אימוץ. שלב שני זה מתקיים, רק אם במסגרת השלב הראשון נמצא, כי קיימת עילה כדין להכרזתו של הקטין כבר אימוץ. עם זאת, קיומה של עילה כשלעצמו אינו מספיק למתן ההכרזה".
(וראו גם דברי המשנה לנשיא מ' חשין בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48, 105 (להלן: "עניין פלונית")).
--- סוף עמוד 122 ---
הנה כי כן, הכרזת קטין כבר-אימוץ לפי סעיף 13(א) לחוק האימוץ, לא תבוא לעולם טרם תתקיים אחת מעילות האימוץ המנויות בסעיף. טובת הילד כשלעצמה אינה נמנית בין העילות. בהתקיים עילה רשאי בית המשפט להכריז על הקטין כבר-אימוץ. הפסיקה מבחינה בין שלב המשנה הראשון לשלב המשנה השני. בהיעדר עילה – אין הכרזה. תהליך הבדיקה הסתיים. אין מקום לעבור לשלב המשנה השני. רק אם קיימת עילה, נבחנת טובת הילד לצורך ההחלטה אם בכל זאת, בשל טובתו, אין להכריז עליו כבר-אימוץ. טובת הילד בהקשר זה הינה "מגן" המונע ניתוק הקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים, רק משום שקיימת עילת אימוץ.
3. מתבקשת השאלה: הכיצד יש להבין וליישם את ההבחנה בין הכלל לפיו טובת הילד אינה מהווה עילת אימוץ בפני עצמה, לבין ההנחה שטובת הילד שזורה בכל אחת מעילות האימוץ. לשון אחר, בהיותו של עקרון טובת הילד כלל כה חשוב, עד כדי: "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת הילד" (סעיף 1(ב) לחוק האימוץ), מדוע אין הוא מופיע כאחת מעילות האימוץ? הפנייה למשפט העברי תסייע להבנת העניין מבחינה אנליטית.
רבי עקיבא אמר כי המצווה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, פרק י"ט פסוק י"ח). הינה "כלל גדול בתורה" (תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, דף ל' עמוד ב'). עמדה זו מקובלת כנכונה מבחינה נורמטיבית. ברם, בפוסקו בסוגיות משפטיות שונות כגון: אחריות בפלילים, זכויות עובד-מעביד או דיני ירושה, אין המשפט העברי פונה לכלל "ואהבת לרעך כמוך" כאמת מידה. תחת זאת, קיים משטר דינים מפורט בכל תחום ותחום. ישנן עילות עצמאיות. נכון הוא שהכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך" שזור בכל אחד מתחומי משפט שונים אלו, אך אין הוא כאמור מהווה מבחן עצמאי. חשיבותו עשויה לתת אותותיה בדרך הבנתם של כללים מסויימים, פרשנות, ובמקרים בודדים – כמבחן קובע. לא מעבר לכך. ברם, עדיין מהווה הוא "כלל גדול בתורה" (Gerald J. Blidstein, Moral Generalizations and Halakhic Discourse, 2 S’VARA – THE COLUMBIA UNIVERSITY SCHOOL OF LAW AND THE SHALOM HARTMAN INSTITUTE IN JERUSALEM 8 (1991)). הוא הדין ב"כלל הגדול" של טובת הילד בדיני משפחה. זהו עיקרון על. לעיתים, משמש הוא מבחן משפטי כגון בתביעת משמורת בין שני הורים.