"עילת אי המסוגלות הספציפית שהוכחה לפני בית המשפט המחוזי, קמה ונהייתה תחתיה עילת אי-מסוגלות אחרת, לאמור, אי מסוגלות
--- סוף עמוד 127 ---
המשיבה לדאוג לילדהּ כראוי במצבו כיום. ראינו כי עילת אי מסוגלות סובבת סביב הילד נושא האימוץ. עילת אי מסוגלות נועדה מעיקרה לספק צרכיו של ילד מיוחד. השאלה היא אפוא, אם ההורה שבו מדובר מסוגל הוא – או אם אין הוא מסוגל – "לדאוג לילדו כראוי". השאלה היא, אם מסוגלת היא המשיבה לדאוג לילדה כראוי במצבו כיום" (עניין פלונית לעיל, עמ' 115-116).
ודוק, הכרזה על קטין כבר-אימוץ, ואף העברתו להתגורר במחיצת ההורים המיועדים לאימוץ, אינן בגדר אירוע מכונן שבהכרח משנה את המסקנה המשפטית. המבחן הוא עילת היעדר המסוגלות לפי סעיף 13(א)(7) ביחס לקטין המסוים וההורה המסוים. לכן, יהיה צורך לבדוק את המקרה הקונקרטי, על פי עילת היעדר המסוגלות על תנאיה. אם תוצאות בדיקה זו הן שההעברה יצרה מצב שלפיו החזרת הקטין לידי הוריו הביולוגיים תגרום לנזק חמור ובלתי הפיך, בניגוד למצב בו לא יוחזר, מתחזקת המסקנה כי, בעל כרחה, קמה עילת היעדר מסוגלות של ההורים הביולוגיים לדאוג כראוי לקטין. טיפול הורי הגורם נזק חמור ובלתי הפיך לילד אינו בגדר טיפול כראוי לקטין, עקב מצבו. הורה שאינו מסוגל לדאוג לצרכי הילד ולטפל בו מבלי שייגרם לו "נזק בלתי הפיך", עלול לקיים את עילת היעדר המסוגלות. המבחן אינו טובת הילד בתור שכזו, אלא עילת היעדר המסוגלות לגבי הקטין המסוים בנקודת זמן מסוימת על פי תנאי העילה. כמובן, כדי לבדוק אם הטיפול והדאגה לילד ראויים הם, יש לשאול האם הילד עצוב או שמח, האם טוב או רע לו. ברם, אין זו עילת טובת הילד, או אפילו עקרון טובת הילד, אלא חלק משלל בדיקות עובדתיות של מצבו. זאת בגדר בדיקת עילת האימוץ הקבועה על פי חוק. העילה אינה משתנה. בהיעדר מסוגלות הורית עסקינן, ולא בטובת הילד כעילה עצמאית או אפילו משנית. קטין במצב המתואר הינו ילד מיוחד בעל צרכים מיוחדים. אף אם נניח כי צרכים אלה אינם באשמת הוריו הביולוגיים – באותה מידה הם אינם באשמתו. נפקות מעשית היא כי יש לשמוע ערעורי אימוץ ולסיימם בהקדם. יש אף לשכלל את הנזק האפשרי שייגרם לקטין, היה וערכאת הערעור תבטל הכרזה עליו כבר-אימוץ, במסגרת שיקולי עיכוב ביצועם של פסקי הדין
--- סוף עמוד 128 ---
שניתנו (וראו והשוו פסקה 7 בחוות דעתו של השופט א' גולדברג בעניין פלונית לעיל).