ביני לביני שקלתי, אם על-מנת למנוע התמשכות אפשרית של הדיון בערכאה דלמטה ויצירת מצב שבו תהיינה פסיקות מנוגדות לגבי האב והאם הביולוגיים -במידה ודעתי תישמע והערעור יתקבל – יש מקום שאנו נכריע גם בשאלת החזרה מהסכמה, תוך מתן רשות לערער לאם, וכך לא ליטול ממנה את זכותה הדיונית והמהותית לעשות כן. אולם, הגעתי לכלל מסקנה, כי הגם שההליך דלמטה יהפוך, בפועל, להליך כמעט טכני לאור פסיקתנו, תהא אשר תהא, אין בסמכותנו לעשות כן.
38. אם בית המשפט קמא היה משוכנע שטובת הקטין היא בהעברתו לאלתר להוריו הביולוגיים, היה עליו להחליט בשתי הבקשות שהיו מונחות לפניו.
אולם משלא עשה כן, ובפנינו מונח ערעור רק על ביטול צו האימוץ ועל ההחלטה להחזרת הקטין לאביו הביולוגי ("שיהיה רשאי לגדלו עם האם", כלשון ההחלטה של בית משפט קמא – מונח תמוהַ, שיכולות להיות לו השלכות מעשיות ומשפטיות מסוגים שונים) ולכאורה איננו יכולים להחליט בסוגיית החזרה מההסכמה, שאיננה נשוא הערעור - נחליט בערעורים שבפנינו.
חוות הדעת הפסיכולוגיות
39. בטרם אכנס לפירוט גדר המחלוקת שבין הצדדים ולמשמעות "טובת המאומץ", אדון בקצרה בתוכן חוות הדעת הפסיכולוגיות ובבקשת ב"כ ההורים הביולוגיים לפסול אחת מהן.
בפני בית-משפט קמא הוגשה חוות-דעת של הפסיכולוגית, גב' אמירה אופנהיימר, שהינה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה והסמכה כמומחית בפסיכותרפיה ופסיכודיאגנוסטיקה משנת 1996. לא הוצג ניסיון מיוחד בנושא האימוץ. גב' אופנהיימר בדקה את המסוגלות ההורית של ההורים הביולוגיים וצפתה באינטראקציה שלהם עם הקטין במפגש אחד. המומחית לא בדקה את ההורים
--- סוף עמוד 21 ---
המיועדים לאמץ, שכן לא נתבקשה לעשות כן. המומחית יצאה מן ההנחה שהורותם של אלו מיטיבה, וזאת על-פי מצבו הטוב של הקטין, המעיד על-כך ש"הוא השיג התקשרות תקינה ותואמת לדמויות ההוריות עימהן הוא גדל. ההתקשרות אליהם נראית כהתקשרות "בטוחה" (מושג המתאר דרגה טובה ומוצלחת של ההתקשרות של ילד לדמויות ההוריות בינקות)" (עמוד 5 לחוות-דעתה).
המומחית לא בדקה כיצד חיים בפועל ההורים הביולוגיים וכן לא בדקה את עמדת המשפחות המורחבות שלהם והסתמכה על דבריהם, שהם זוכים ויזכו לתמיכה ממשפחותיהם (עמוד 9).
על הצפוי לקטין אם ינותק מההורים המיועדים לאמץ אמרה המומחית כי:
"ניתוק הילד מהסביבה הזו ללא ספק תגרום לכאב גדול. מבחינתו ועל-פי תפיסתו הוא יחווה אובדן של ההורים, ללא יכולת להיעזר בהסבר מילולי ובהיעדר מנגנונים מפותחים יותר להתמודדות. צפויה תקופה שבה הוא עשוי להיות מדוכדך מאוד, קשה להרגעה, וזה עשוי לבוא לידי ביטוי באי שקט, בעיות בשינה, בתפקוד, בהתפתחות, בהיעדר שמחת החיים, באכילה, בפעילות יתר או לחילופין באפתיות והסתגרות. לילד כזה דרושה הורות רגישה, סבלנית מאוד ויכולת לעמוד בתסכול וחוסר תגמול מיידי" (עמ' 11-12 לחוות דעתה).