למרות זאת סברה המומחית כי הנזק הצפוי לקטין, אם יוחזר להוריו הביולוגיים, קטן מהנזק הצפוי לו אם יישאר אצל ההורים המיועדים לאמץ, וזאת בשל משבר זהות העלול להתעורר אצלו עם התבגרותו, משבר האופייני לילדי-אימוצים, וכן בשל החשש, שייוודע לו כי הוריו הביולוגיים נלחמו עליו. להערכתה:
"הנסיון והמחקר מלמדים כי גם ילדים שגדלו בשנת חייהם הראשונה בתנאים מקפחים ושלא רכשו כישורים מתאימים של התקשרות, השתקמו והצליחו להתפתח כשורה אם גדלו בסופו של דבר בבית טוב שנענה לצרכיהם הפיסיים והרגשיים, במיוחד אם לא היו להם לקויות מולדות, מחלות ו/או לא סבלו הזנחה
--- סוף עמוד 22 ---
קיצונית. במקרה המדובר הילד לא גדל בסביבה כזו. מכאן שיש לו בסיס טוב ותקין שיאפשר לו להתמודד עם הקשיים ביתר קלות" (עמוד 12 לחוות דעתה).
40. שני המומחים האחרים שמונו על-ידינו, ד"ר וייל וד"ר סיטון, הינם בעלי תואר שלישי בפסיכולוגיה, מומחים בכירים בפסיכולוגיה קלינית ומומחים בפסיכולוגיה התפתחותית ועתירי ניסיון בתחום האימוץ ובתחום האקדמי. הם קיבלו לרשותם את ניירות העבודה של גב' אופנהיימר. בהתאם למנדט שקבלו מבית המשפט, ערכו המומחים סט של בדיקות להורים המיועדים לאמץ והרחיבו את בדיקת ההורים הביולוגיים בבדיקה זוגית נוספת, לאחר שלא ניתן היה ולא היה צורך לערוך בדיקות מחודשות עקב הזמן הקצר שעבר מאז שנבדקו על-ידי גב' אופנהיימר. הם בדקו אינטראקציה של הקטין עם שני זוגות ההורים, ערכו ביקור במעון בו מבקר הקטין וכן בבתי שני זוגות ההורים וביצעו בדיקות קליניות לכל הצדדים.
מומחים אלה לא חלקו על דעתה של גב' אופנהיימר כי על-פי המבחנים, שנעשו להורים הביולוגיים אין, לכאורה, פגם במסוגלותם ההורית, אף כי הם חלקו על טיב הקשר הזוגי שביניהם, בשונה מגב' אופנהיימר. אין מחלוקת בין כל המומחים, כי בטווח הקצר ייטב לקטין אם יישאר אצל ההורים המיועדים לאמץ. המחלוקת העיקרית קשורה בהערכת הנזק לטווח ארוך, שייגרם לקטין אם יועבר עתה להוריו הביולוגיים.
המומחית סברה, שהנזק לקטין הכרוך בפגיעה בהתקשרות (Attachment) איננו שיקול עיקרי שעלינו לשקול, וכי נזק זה פחוּת מנזקים אחרים, למקרה שלא יוחזר להוריו הביולוגים. נזקים אלה קשורים בסוגיות כלליות של ילדים מאומצים, ובמיוחד בסוגיית הזהות.
המומחים האחרים סברו, כי משהתגבשה התקשרות בטוחה וטובה אצל הקטין וקשר מיטיב עם ההורים המיועדים לאמץ, הרי שניתוקו מהם בשלב זה של חייו הוא אובדן שיש בו נזק בלתי-הפיך, אפילו יעבור להורים מיטיבים. הם אף סברו, שאין זה צודק מבחינתו של הקטין לערוך מהלך שכזה. המומחים גם חלקו על דעת המומחית, שהנזק הצפוי לקטין, אם ינותק עתה מההורים הפסיכולוגיים, במיוחד בהתחשב בגילו, היינו - בהיעדר כלים וורבליים להתמודד עם אובדן זה, ניתן לתיקון בעזרת טיפול. לדבריהם: