המערערים טוענים, כי לנוכח ההתקשרות הבטוחה והמיטיבה של הילד עם ההורים המיועדים לאמץ, והנזק שתגרום לו העברתו לידי ההורים הביולוגיים, נזק שהן הגב' אופנהיימר והן ד"ר וייל וד"ר סיטון מסכימים עליו, הרי שטובתו מחייבת את הישארותו אצל ההורים המיועדים לאמץ. עוד הם טוענים, כי האפשרות שהקטין יחווה אובדן של אביו בעוד 7 שנים הינה בגדר אפשרות עם סיכויים סטטיסטיים מסויימים, ובכל מקרה, כפי שטוענים המומחים, הרי שההתקשרות הטובה שנוצרה בינו לבין ההורים המיועדים לאמץ והיסודות החזקים שבהם הוא גדל, יעניקו לקטין את הכלים להתמודד עם אובדן זה. לכן, החלופה בהישארותו עם ההורים המיועדים לאמץ היא החלופה הפחות מזיקה ועל כן המועדפת מבחינת "טובתו".
האפוטרופא לדין שמה את הדגש על מצבו הרפואי של האב המיועד לאמץ וטוענת, כי אין להשאיר את הקטין במשפחה בה קיים חשש רציני לאובדן האב, אובדן הצפוי תקופה קצרה לפני שיגיע לגיל ההתבגרות, גיל שבו עולות וצצות אצל ילדים מאומצים שאלות קשות ומכבידות של זהות. לטענתה, אין לתת משקל כה גדול להתקשרות הטובה שיצר הילד עם ההורים המיועדים לאמץ לכיוון הישארותו אצלם. לדעתה, התפתחותו התקינה של הקטין, הגם שהיא תוצאה של התקשרות טובה שלו עם ההורים המיועדים לאמץ, הינה גורם היכול לאפשר לקטין להתמודד עם ניתוק מהם שניזקו קטן מזה הצפוי לו אם יחווה אובדן.
--- סוף עמוד 34 ---
ב"כ ההורים הביולוגיים מצטרפים לטענות אלו של האפוטרופא לדין, אך גם ובעיקר קובלים על מרכזיותה ותוקפה של תיאורית ההתקשרות (attachment) כאמת מידה להכרעה בתיק זה.
מהי "טובת המאומץ"?
56. בבואנו לשקול את טובת הקטין בשלב זה של חייו, עומדים לפנינו דברי השופט א. ויתקון ז"ל בע"א 680/77:
"השאלה איננה מה 'טוב' עבור ההורים הטבעיים או עבור ההורים האומנים. השאלה היא, היכן ימצא הילד את מירב טובתו, ועל-פי רוב יש פנים לכאן ולכאן" (שם, עמ' 398).
כשם שעלי לנטרל את עצמי משקילת 'טובת' ההורים הביולוגיים או המיועדים לאמץ או מסבלם של כל אחד מהם במידה שלא יזכו לגדל את הילד ומההד הציבורי לו זכה משפט זה בתקשורת, כך עלי לנטרל את הביקורת כלפי השירות למען הילד, בקשר לדרך בה נוהל הליך האימוץ, וכלפי באת כוח היועץ המשפטי, באשר לאופן ניהול התיק בשתי הערכאות.
הקטין, שבגורלו עלינו להכריע, איננו צריך להיות קורבן למעשיהם ומחדליהם של שני גופים אלה בפרשה זו. עלי לבחון את טובתו כיום בהקשר להוריו הביולוגיים-הטבעיים ולהוריו הפסיכולוגיים, תוך בדיקת החלופות השונות האפשריות ומידת תועלתן או ניזקן בזמן נתון, היינו - כיום, בעת שכבר מלאו לו כתשעה-עשר חודשים.