על-פי סעיף 7(1) לאמנה: "הילד יירשם תיכף לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לקבל אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם".
האמנה אף מטילה חובות על המדינות "לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו…" (סעיף 8(1)).
יש לקרוא סעיפים אלה בהקשר לסעיפים 9, 20 ו-21 לאמנה, הדנים במצבים בו מופרד ילד מהוריו הביולוגיים.
91. זהותו של הילד איננה רק זהותו ה"פורמלית", הרישומית. לא שאלת רישומו בפנקסי המדינה עומדת לפנינו ואף לא שאלת זהותו הלאומית או האזרחית, אלא שאלת זהותו העצמית, הפסיכולוגית, החברתית, וכפועל יוצא זהותו המשפטית – ההכרעה המשפטית מי ייחשבו כהוריו.
כאמור, אנו מצויים בשלב המשנה השני של השלב הראשון בהליך האימוץ וכחלק מבדיקת טובת הקטין אנו מחויבים לבדוק את מימוש זכותו לזהות.
"הילד זקוק להגנה חיובית של המשפט לגיבוש זהותו. בגדר זה הוא זקוק להגנה על הצורך שלו להיות תלוי במשפחה ובקהילה, שנגדם יוכל אף להתמרד ובסיוען יוכל לעצב גבולות מציאותיים לחירות התנהגותו כחלק מתהליך התבגרותו" (י' רונן, זכות הילד לזהות כזכות להשתייכות, עיוני משפט כו (תשס"ג), 935, 940).
92. מרכיב מרכזי בזהותו של אדם הוא שמו, שם משפחתו ושמו הפרטי. הקטין נשוא דיון זה זכה לשם מצד ההורים המיועדים לאמץ, זהו השם אותו הוא מכיר ואליו הוא מגיב. כשהחלו הסדרי הראייה עם ההורים הביולוגיים כינו אותו האחרונים בשם אחר. רק לאחר שהאפוטרופא לדין הסבה את תשומת ליבם לכך, הם שינו ממנהגם, אך הם עדיין אינם מכנים אותו בשמו, אלא – כפי שמסר בא כוחם "בשם דומה" (עמ' 86 לפרוטוקול). אין ספק שככל שהמצב הנוכחי, שיש בו אי בהירות לגבי מצבו המשפטי של הקטין, יימשך, כך תהיה פגיעה משמעותית יותר בנקודה זו של זכותו לזהות.
--- סוף עמוד 59 ---
93. כאמור, ההיבט המרכזי של זכותו של הקטין לזהות בו אנו עוסקים, היא זכותו לזהות משפחתית וחברתית.
רונן מציע לקרוא את הזכות לזהות כזכותו להשתייכות, בסברו, כי שייכותו התרבותית של הילד היא שראויה להתייחסות והגנה של המשפט "סבורני כי הזכות להשתייכות הינה רבת חשיבות בהפנותה את תשומת ליבנו לזיקות של הילד עוד בטרם התרחשה הפגיעה בו" (רונן, לעיל, בעמוד 953).
הסיפא של סעיף 7 לאמנה קובע את הזכות "להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם", אך מסייג את הזכות בנוסח "וככל האפשר…". זאת, בניגוד לרישא של סעיף זה הקובעת זכות מוחלטת להיקרא בשם ולקבל אזרחות.