הזכות להכיר את ההורים ולהיות מטופל על ידם היא אכן חלק מהזכות לזהות ומהצד שני, מהווה גם חלק מאחריות ההורים לטפל בילדיהם. זכות זו של ילדים מסוייגת, שכן ישנם מצבים בהם הורים ביולוגיים, מטעמים שונים, אינם יכולים או אינם רוצים לטפל בילד. או אז, זכות זו של הילד מוחלפת ומומרת בזכות לגדול בחיק משפחה חליפית (וראו סעיף 21 לאמנה).
94. זהותו של אדם היא המבדילה אותו משאר הפרטים בחברה ומרכיב חשוב בכינון אותה זהות היא משפחתו. המשפחה, בראש וראשונה ההורה או ההורים, לוקחת חלק חשוב בחיי הילד, היא המופקדת על התפתחותו ושמירת חייו – ותפקידה וחשיבותה משמעותיים ביותר בגיל הרך, עת מתגבשת אישיותו של הקטין, מתגבשים יחסיו עם האחר ומתחילים להתגבש ניצני זהותו המיוחדים.
מציאות חייו של הקטין שבפנינו, שבראש ובראשונה הותוותה על-ידי החלטותיה החופשיות של אמו הביולוגית, הביאה אותו למצב בו ישנם זוג הורים פסיכולוגים אצלם גדל מאז היותו בן עשרה ימים, אותם הוא מכיר כהוריו, שעימם יצר יחסי קירבה ותלות והם, ביחד עם בני משפחה מורחבת, יוצרים מעגל רחב יותר של קשרים משמעותיים לקטין ומשמשים לו כמשפחה.
ביקורי הקטין אצל הוריו הביולוגיים בעקבות החלטת בית-משפט קמא, הנמשכים כבר כ-8 חודשים (פעמיים בשבוע למשך שעתיים), הביאו לכך, שהקטין מכיר אותם אבל אין הם מהווים דמויות בעלות מרכיב משמעותי בעולמו. כך התרשמה גב' אופנהיימר שסברה כי הקטין אינו "מזהה אותם כדמויות קרובות" (עמ' 4 לחוות דעתה) וכך הגדירו זאת המומחים ד"ר וייל וד"ר סיטון, בחוות דעתם שנערכה מספר חודשים לאחר מכן, באומרם: "אין סימנים שהם [ההורים
--- סוף עמוד 60 ---
הביולוגיים. ס.ר] הפכו עבורו לדמויות משמעותיות אלא מין "דודים" נחמדים שמפנקים אותו" (עמ' 5 לחוות הדעת).
לדעתי בנקודת הזמן בה נמצא הקטין כעת, זכותו וחובתנו שלנו שנגן על מרכיבי זהותו, שכבר החלו להתגבש על-ידי הקשר שלו להורים המיועדים לאמץ.
כבר אמר בית המשפט העליון כי: "בנסיבות מתאימות יהיה זה מוצדק לתת ביטוי ליחס זה [יחסי הורה – ילד. ס.ר.] גם בהיבט המשפטי. במקרים מיוחדים שבהם נסיבות חייו של אדם יצרו בינו לבין זולתו קשר שכמוהו כקשר הורי, והוא קשר אמיתי וכן- ראוי כי תישמר ותכובד חירותו למסד קשר כזה כחלק מכבוד האדם שלו הוא זכאי" (ע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי, פ"ד נא(1) 160, 177. ההדגשה שלי. ס.ר.).
95. פן אחר לזכות לזהות קשור קשר אמיץ בכל הליך אימוץ והוא, זכותו של קטין להתחקות אחר שורשיו ולברר מי הם הוריו הביולוגים. זכות זו על פי סעיף 30(ב) לחוק האימוץ איננה זכות מוחלטת, שכן גילוי זהותם של ההורים הביולוגיים תלויה ברצונם (להרחבה בדבר זכות זו ראו ר' זפרן, זכותו של צאצא להתחקות אחר זהות הוריו הביולוגיים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, האוניברסיטה העברית ירושלים, 2004).