הזכות לגדול בחיק משפחה:
97. במבוא לאמנה מכירות המדינות החברות בכך ש"המשפחה, כקבוצת יסוד לחברה וכסביבה טבעית להתפתחותם ולרווחתם של כל בניה, ובפרט הילדים, מן ההכרח כי יובטחו לה הבטחה וסיוע, ככל הנדרש, באופן שתוכל לשאת במלוא אחריותה בתוך הקהילה,
בהכירן כי הילד, לשם פיתוח אישיותו המלא וההרמוני, מן הראוי כי יגדל בסביבה משפחתית, באווירה של אושר, הבנה ואהבה."
--- סוף עמוד 62 ---
על-פי סעיף 7 לאמנה, קיימת לילד זכות "להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם", זאת במידת האפשר. הגבלה זו נובעת מן המציאות, שלא כל הילדים זוכים לגדול אצל הוריהם, אם מחמת אסונות, אם מחמת הזנחתם על-ידי הוריהם ואם מחמת מסירתם לאימוץ וכיו"ב. לכן, קובעת האמנה בסעיף 9 כי:
"המדינות החברות יבטיחו כי ילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק כאשר קובעות רשויות מוסמכות, הכפופות לביקורת משפטית, בהתאם לדינים ונוהלים הנוגעים לעניין, כי פירוד כאמור נדרש לטובת הילד. קביעה כאמור יכול שתידרש במקרה מסוים, כגון מקרה של התעללות או הזנחת הילד על-ידי הוריו, או כאשר חיים ההורים בנפרד ונדרשת החלטה באשר למקום מגורי הילד.".
בהמשך קובעת האמנה, בהתחשב בערך שהיא מקנה למשמעות "סביבה משפחתית לילד", כי הטיפול החלופי התואם טובת ילדים במקרה שבו על-פי דין הופרד ילד מהוריו, חייב להיעשות במידרג, אשר יבטיח, כי לילד תינתן סביבה משפחתית, בין באומנה, באימוץ או במוסד, שהיא החלופה האחרונה (סעיף 20).
האמנה מדגישה את החשיבות שילדים יגדלו בחיק משפחה, תוך מתן עדיפות לאותה משפחה שתבטיח את טובתם בצורה המירבית. אם אין זו משפחתם הביולוגית, תהא זו משפחה אחרת, אומנת או מאמצת, ובלבד שילדים לא יגדלו, עד כמה שניתן, במוסדות, מבלי שמבוגרים ישאו כלפיהם באחריות הורית. ודוק: האמנה מדברת על A Family Environment ולא על The family Environment.
זכותם של ילדים לגדול בחיק המשפחה הביולוגית איננה, איפוא, זכות מוחלטת, בוודאי שאיננה זכות על, כפי שמנסים לטעון ב"כ ההורים הביולוגיים. היא זכות חשובה, אחת מן הזכויות המרכיבות את "טובת הילד".
98. הישענות ב"כ ההורים הביולוגיים על דוח הוועדה בנושא השמה חוץ ביתית (עמ' 11 לסיכומיהם), אין בה כדי לשנות את האמור לעיל. זאת כיון שדוח זה הדגיש את חשיבות שמירת הקשר עם הורים ביולוגיים כל עוד לא נותק הקשר עמם וכאשר ילדם, על-פי הוראות בית המשפט, נמצא באומנה או בפנימייה.