99. למיטב הבנתי, לא יכולה להיות זכות כלשהי שתגבר על "טובת הילד", שכן בשיח זכויות ילדים איננו מדברים עוד על זכות מול "טובה". לו היתה לזכות זו מעמד על, כי אז לא ניתן היה ליישם את החוקים, שנועדו להגן על ילדים מפני הוריהם, ובכלל זה חוק האימוץ. במשפחה רגילה, טבעי שילד יגדל עם הוריו או הורהו ללא
--- סוף עמוד 63 ---
התערבות מצד המדינה. במצב שגרתי נתונה להורים האחריות (הכוללת חובות וזכויות) לגדל את ילדם ולמדינה האחריות לדאוג לכך, שההורים יוכלו לקיים את אחריותם כלפי ילדיהם (סעיף 3(2) ו-4 לאמנה).
אלא שאין אנו דנים במצב השגרתי, שבו ילד מטופל על-ידי הוריו הביולוגיים, וזאת בשל מעשיהם ומחדליהם של ההורים הביולוגיים עצמם. הקטין במקרה דנן לא הופרד מהוריו בניגוד לחוק. ההיפך הוא הנכון. כל הפעולות שנעשו, כדין נעשו. האם חתמה על הסכמתה לאימוץ הקטין כדין. בחומר הראיות המונח לפנינו הוברר באופן חד משמעי, גם מפי האם עצמה, כי דווקא אנשי השירות למען הילד הם שניסו להניא אותה מלחתום על הסכמתה לאימוצו של הקטין, כמו גם אימהּ (בניגוד לטענת באי כוחה, בעמ' 5 לפרוטוקול בית-משפט קמא).
האם נזקקה לחודשים רבים על-מנת לפתוח בהליך לחזרה מהסכמה. ההתמהמהות וההתחבטות של האם בתקופה זו, אף כי היא אנושית, מלמדת על כך שצרכיו של הקטין באותם חמשת החודשים הראשונים לחייו לא עמדו לנגד עיניה בעדיפות ראשונה.
100. גם הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו נעשתה כדין, שכן זהותו לא היתה ידועה לרשויות והאם סרבה לתיתו. אינני מקבלת את הסבריו של האב הביולוגי על השיהוי הארוך והבלתי-סביר מבחינת הקטין, שהביא לפנייתו הרשמית לבית המשפט רק במלאות לקטין תשעה חודשים. לדבריו, סמך על דברי האם, שהעניין מטופל בעזרת עורך דין, אבל הוא עצמו נקט פעולה ממשית רק כעבור כששה-שבעה חודשים, לאחר שנודע לו מפי האם הביולוגית על רצונה לבטל את הסכמתה. האם גישה זו, לפיה הקטין הוא בבחינת "פיקדון" המופקד בידי הורים אחרים, עד שיחליט אם ברצונו לשמש לו כאב, מתיישבת עם הבנת צורכי הילד ועם תובנה לגבי תהליך התפתחותם של ילדים ועם ההכרה כי הם בני אדם בזכות עצמם, ולא רק שלוחה של הוריהם?
101. על יסוד פעולות חוקיות אלה זכה הקטין לגדול בחיק משפחה, שאיננה משפחתו הביולוגית, ופיתח קשרים טובים עם ההורים המיועדים לאמץ, שהינם הוריו הפסיכולוגיים.
השמתו בחיק משפחה ולא במוסד או באומנה, לא רק שנעשתה על-פי החוק, אלא שהיא מתיישבת עם מה שנחזה להיות טובת קטינים על-פי האמנה. היינו, השמתם עד כמה שניתן בחיק משפחה ולא במוסד (סעיף 21 לאמנה). חיק משפחה, או "סביבה משפחתית", כלשון האמנה הוא המקום הנחוץ לילד "לשם פיתוח