114. כאמור לעיל, המשפט הישראלי טרם הגדיר את תפקידו המדויק של האפוטרופוס לדין לקטין ואת דרכי פעולתו, וכיום תפקיד זה מתמלא תוכן בהתאם לאישיותו של האפוטרופוס הספציפי ולאופן תפיסתו את התפקיד. אין ספק, כי תפקידו של אפוטרופוס לדין המייצג את טובת הקטין, להבדיל מרצונו, הוא לבדוק את כל האפשרויות והחלופות הרלבנטיות ולהציבן בפני בית המשפט, תוך הצגת עמדתו המנומקת הנתמכת בראיות.
במקרה דנן, נתנה האפוטרופא לדין משקל מכריע למצבו הרפואי של האב המיועד לאמץ ולתוחלת חייו המשוערת, מתוך מחשבה שהחשש לאובדן אב בגיל 8 הוא הגורם המשמעותי ביותר שיש לבחון. בכך לא ניתן לדעתי, המשקל הראוי לשאר המרכיבים של טובת הילד, כפי שהוצגו לעיל. בכך אף ניתן משקל יתר לשמא במובן כפול - לשמא הקשור במוות אפשרי של הורה, שהוא שמא הטבעי לכל בני אנוש, וכן לשמא הקשור במסוגלותם של ההורים הביולוגיים לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים למקרה שיופרד מהוריו הפסיכולוגיים.
115. עמדת האפוטרופא לדין היא חשובה, אך בשקילת "טובת הקטין" לא אוכל לתת לעמדה זו משקל עודף, כיוון שניתוח הראיות המונחות בפנינו, כפי שהובן על ידה, איננו מקובל עלי. מאחר שהאפוטרופא לדין איננה מומחית בתחום בריאות הנפש של ילדים לא אוכל לסמוך על התרשמויות שונות שהביעה, ואעדיף להסתמך על דברי המומחים.
סוף דבר
--- סוף עמוד 71 ---
116. לאחר שקראתי את חוות דעתם של חברי, השופטים י' שטופמן וי' שנלר, לא שוכנעתי כי יש מקום להעניק משקל מכריע, בנסיבות מקרה זה, למצבו הרפואי של האב המיועד לאמץ כחלק משיקולי "טובת המאומץ".
אינני רואה לנכון להיכנס לסוגיות, שאותן עורר חברי השופט שנלר, באשר לפרשנות הראויה לסעיף 13(1) לחוק האימוץ, ולהשוואה בין דרכי בדיקת חזרה מהסכמה של הורה לבין ביטול הכרזת בר-אימוץ מחמת גילוי זהותו של האב הביולוגי, שכן לא נזקקנו להן בערעור זה. אשאיר סוגיות אלה בצריך עיון.
117. לפיכך, לו דעתי היתה נשמעת, הייתי מציעה לחברי ההרכב לקבל את שני הערעורים, להשאיר את הכרזת "בר אימוץ" של הקטין כלפי האב על כנה, להפסיק לאלתר את הסדרי הראייה של ההורים הביולוגיים עם הקטין ולהחזיר התיק לבית משפט קמא, על מנת שיפסוק באשר לתביעת האם הביולוגית לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה.
_________________
ס' רוטלוי, שופטת
אב"ד
השופטת י' שטופמן:
1. עניינו של הקטין, נשוא הערעור שבפנינו, מעמיד בפנינו סוגיות משפטיות, ערכיות ומוסריות, שההכרעה בהן קשה עד מאוד.