אפתח ואומר כי חוות דעתה המפורטת, המנומקת ובכל הכבוד הראוי, בנויה לתלפיות, של חברתי כב' השופטת ס' רוטלוי, אב"ד, פוטרת אותי, כמובן, מלחזור על תיאור ההליכים השונים בענין זה, שהתנהלו בבית המשפט קמא ובערכאתנו, לרבות, התפתחות ההליכים, הפנייה למומחים, הבקשות השונות שהוגשו על ידי הצדדים וההכרעות בהן, וכיוצ"ב כל העניינים הקשורים לרקע ההליכים.
לציין כי אני מסכימה לכל דבריה וקביעותיה של חברתי כב' השופטת רוטלוי, למעט הדברים שייכתבו במפורש בחוות דעתי.
--- סוף עמוד 72 ---
נדרשת אני לסוגיה, האחת והיחידה שיש להכריע בה בענייננו שהינה- קבלת הערעור או דחייתו לאור שיקולי טובתו של הקטין, בנקודת הזמן שאנו מצויים בה היום, כמובן תוך מתן משקל לשיקולי עתידו של הקטין, ככל שניתן לצפותם מראש.
נכון לימים אלה, עדיין תלויה ועומדת בקשת האם הביולוגית לחזור בה מהסכמתה למסירת הקטין לאימוץ, עפ"י סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ"), ומנגד הוגש ערעור על החלטתו של בית משפט קמא לבטל את הכרזת הקטין בר אימוץ כלפי אביו, שהיה בבחינת "בלתי ידוע" בעת הכרזת הקטין בר אימוץ כלפיו, עפ"י סעיף 13(1) לחוק האימוץ.
שותפה אני לדעה, לפיה אין ספק שביטול הכרזת הקטין בר אימוץ כלפי האב חייבה את בית המשפט קמא לשקול את שיקולי טובת הילד מכוח הוראת סעיף 1 (ב) לחוק האימוץ, הקובע כי "צו אימוץ וכל החלטה אחרת יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ". מניסוחו של סעיף 1 (ב) לחוק האימוץ, כאמור, עולה בבירור, כי דיון בבקשה לביטול הכרזת הקטין בר אימוץ כלפי אביו, חייבה דיון והכרעה בשאלה האם ביטול זה הוא, אכן, לטובת המאומץ.
דיון בסוגיה זו לא התקיים בבית משפט קמא ומשכך, כאמור, נדרשים אנו לבחון סוגיה זו בערכאתנו, במסגרת הדיון בערעור.
2. אכן, השאלה האחת והיחידה, הכבדה מנשוא, המוטלת עלינו היא ההכרעה בשאלה מה מחייבת טובתו של הקטין – דחיית הערעור על ההחלטה בדבר ביטול הכרזתו של הקטין כבר אימוץ כלפי אביו; קביעה אשר משמעותה המעשית, ככל הנראה, החזרת הקטין למשמורת הוריו הביולוגיים או, מנגד, קבלת הערעור, וביטול ההחלטה לפיה בוטלה הכרזת הקטין בר אימוץ כלפי אביו, אשר משמעותה המעשית, ככל הנראה, השארת הקטין בבית הוריו המאמצים.
מן הראוי לציין כי אני נמנעת, במתכוון, מלדון בסוגיית מעמד הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי אביו שהיה "בלתי ידוע" בעת ההכרזה, וכיום הוא ידוע גם ידוע.