עם זאת "כמובן ששינוי הנסיבות שנוצר עם היוודע זהותו של האב, יש לו גם כן משקל לא מבוטל, הן כחלק מהשיקולים של 'טובת המאומץ' והן כשיקול עצמאי לגבי הזכות הטבעית של האב" (שם - ההדגשות שלי - י.ש.).
ובסכמו את השיקולים השונים מציין כב' הנשיא ברק בפסקה 34:
"השיקול המרכזי שיש לקחת בחשבון בשלב זה הוא 'טובת המאומץ', לצד שיקול זה על בית המשפט להביא בחשבון את זכויותיהם של ההורים הטבעיים, כן יש מקום להתחשב באינטרסים של ההורים המיועדים לאמץ...".
או כפי שנקבעו הדברים בע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ. פלונית, פ"ד לח (1), 461 (להלן – פרשת פלונית או ע"א 577/83):
--- סוף עמוד 92 ---
"בראש ובראשונה יש לשקול את טובתו של המאומץ. זהו השיקול הראשי, המרכזי והדומינאנטי. אך אין זה השיקול היחיד. על בית המשפט לקחת בחשבון, כשיקול משני, את זכותם של ההורים, זכות זו בעינה עומדת, והיא ממשיכה להתקיים. לבסוף, יש מקום להתחשב גם באינטרסים של המבקשים לאמץ את הקטין...." (בעמ' 471).
אולם:
"באמרנו, כי טובת הקטין היא שיקול דומינאנטי, וכי זכות ההורים היא שיקול משני אין אנו מעמידים את האחד כנגד האחר. כל שאנו מדגישים, כי אם כפות המאזניים מעוינות, ויש פנים לכאן ולכאן, וטוב לו או רע לו לקטין באותה מידה אצל הוריו הטבעיים או אצל המבקשים לאמצו, כי אז יש ליתן משקל לזכות ההורים... זאת ועוד: אפילו ההעדפה, מבחינת טובתו של הקטין, לטובת המבקשים לאמצו היא קלה בלבד, הרי אין בה כדי לאזן את 'כוח המשיכה הטבעי' של ההורים..." (בעמ' 471-472) (ההדגשה שלי - י.ש.).
10. בהתייחס לאותו שיקול דומיננטי או מרכזי של 'טובת הילד' נקבע בפרשת פלונית:
"לא הרי 'טובת הילד' כאשר המחלוקת היא משמורת הקטין, שאין בה ניתוק מלא של הקטין מהוריו הטבעיים, כהרי 'טובת הילד' כאשר המחלוקת היא אימוץ, שיש בו ניתוק מלא של הקשר בין הקטין להוריו הטבעיים. כפי שראינו, 'טובת הילד' היא שיקול ולא עילה, ועל-כן היקפו של אותו שיקול נקבע, מטבע הדברים, על-פי מהותה של העילה. ניטיב, אם כן, אם נימנע מהכללות אוניברסאליות על דבר טובת הילד בדרך כלל ונתרכז בטובתו של ילד אשר מבקשים לאמצו, ואף זאת בהקשר המיוחד בו אנו עוסקים, כלומר חזרת ההורה הטבעי מהסכמתו לאימוץ" (בעמ' 472) (ההדגשה שלי - י.ש.).
ההכרעה הינה בין החלופות השונות ולא כמעשה מכאני "אלא יש בו הכרעה ערכית..." (שם).
--- סוף עמוד 93 ---
עוד צויין בפרשת פלונית בעמ' 473: