דומה כי ההחלטה היתה קשה אף יותר, אם היינו נדרשים להכריע בדבר בקשתה של האם לחזור בה מהסכמתה.
לדעתי, די בקביעת המומחים כי הפער הצטמצם ואף בהתעלמם מנתינת משקל רב לנושא קיצור תוחלת החיים, על מנת לקבוע כי במקרה המיוחד דנן, יש להורות על העברת הקטין לאביו.
--- סוף עמוד 106 ---
נראה כי לאור דברי המומחים עצמם, בדבר צמצום הפערים, כי אם אכן היו נותנים את המשקל הראוי לנושא קיצור תוחלת החיים קרוב לוודאי שהפער – ככל שהיה אף נותר – היה פער קל, אם בכלל, לטובת ההורים המיועדים לאמצו.
במקרה דנן, אכן ממד הזמן פועל כגורם מרכזי למתן עדיפות להשארת הקטין אצל ההורים המיועדים לאמץ.
מנגד, נוכח המצב הרפואי הנתון, סבורני כי הנזק שייגרם לקטין בחינת הטווח הארוך והקצר מחייב תוצאה שונה. מעבר שכזה, לא רק שלא יפגע בזכותו של הקטין לזהות וכן לגידול בחיק משפחה – אלא הפוך מכך.
דומה כי בתוצאה זאת יבוא לידי ביטוי אשר נקבע כדלעיל דהיינו:
"כמובן ששינוי הנסיבות שנוצר עם היוודע זהותו של האב, יש לו גם כן משקל לא מבוטל, הן כחלק מהשיקולים של 'טובת המאומץ' והן כשיקול עצמאי לגבי הזכות הטבעית של האב".
28. יודגש, כי אילמלא שאלת קיצור תוחלת החיים, ייתכן והיה מקום לקבל את עמדת חברתי השופטת רוטלוי,. אולם לאור עובדה זאת, לא ניתן להתעלם ממנה והיא מכריעה את הכף.
עם זאת, בכפוף לאשר פורט לעיל, אני מצטרף לאמור בחוות דעתה של השופטת רוטלוי, בכל אשר צויין על ידה, לרבות בהקשר לתפקידה ותפקודה של האפוטרופא לדין אשר אם לא הייתה מתמנה ופועלת כפי שפעלה, ייתכן ולא היינו מודעים לכל אשר נודע לנו בעקבות פעולותיה.
29. בסופם של דברים, רואה אני חובה לפנות להורים המיועדים לאמץ לאור עוגמת הנפש שתגרם להם, אם לא למעלה מכך. ברור כי לאור הנתונים שבפנינו לא ייזכו לגדל ילד אחר, לאחר שגידלו עד עתה את הילד שנמסר להם, בצורה מעוררת כבוד והשתאות, במיוחד על רקע הבעיה הרפואית ממנה סובל האב המיועד לאמץ. אולם ייתכן ונחמתם תהא בכך, שסייעו לילד לעבור את התקופה הראשונה לחייו בצורה ובאופן בו גידלוהו. אין ספק כי בקביעתנו האמורה, קיימת פגיעה אנושה בהם ובאינטרס שלהם. אולם, עלינו לשקול בראש ובראשונה את טובת הקטין על מכלול השיקולים השונים שהוצבו לעיל הגם שהתוצאה הינה אותה פגיעה בהם.
30. אשר על כן, יש לדחות את הערעור על קביעות בית משפט קמא - הגם שלא מטעמיו - ויש להורות על העברת הקטין לאביו הביולוגי.