שמיר סיפר (סעיף 26), כי לחלק מן הפגישות שנערכו עם קבוצת גינדי הצטרף גם התובע, "מטעם חברת גינדי".
ועוד סיפר (סעיף 28):
"לקראת שלביו הסופיים של המשא ומתן (למיטב זכרוני מדובר בימים שקדמו לחתימת העסקה), התובע ציין בפניי, בחצי פה, ש"מגיע לו" שהמוכרות "ידאגו לו"".
וכן (בסעיף 35):
"בסמוך למועד הגשת תביעה זו, אינני זוכר את המועד המדויק, פנה אלי התובע בבקשה שאסייע לו בתביעה. אמרתי לו אז – את שאמרתי לו כבר קודם לכן – שהוא לא זכאי לדבר מהמוכרות וגם לא ממי מהנתבעות בתביעה המקורית, וזאת, מהטעם הפשוט, שהתובע פעל אך ורק מטעמה של קבוצת גינדי, אשר כפי שעולה מהתביעה ומתצהיר התובע – גם שילמה לו את השכר שהוסכם ביניהם".
שמיר התייחס לטענות התובע, לפיהן הובטח לו דמי תיווך בגין העסקה וכי הוא (שמיר) ידע שהתובע זכאי לדמי תיווך בשל היכרויות קודמות עמו במסגרת עסקאות אחרות שנעשו עבור מבטח שמיר, והגיב עליהן כך (סעיף 37):
--- סוף עמוד 18 ---
"לא היו דברים מעולם. לא הבטחתי לתובע דבר; לא טרם חתימת ההסכם; לא אחריו; ולא בכלל, ולמיטב ידיעתי גם יתר הגורמים שפעלו מטעם המוכרות לא הבטיחו לתובע דבר, ולא ברור לי גם לאילו עסקאות אחרות מכוון התובע. עסקאות כאלה לא מוכרות לי."
בהמשך (סעיף 44.2) התייחס שמיר גם לפגישה, עליה העיד עו"ד ליברמן. שמיר הכחיש כי הבטיח לתובע תשלום דמי תיווך כלשהם. מכל מקום, כאמור לעיל, פגישה זו נגעה לעסקה קודמת שאיננה העסקה הנדונה כאן.
40. גם בעדותו בבית המשפט חזר שמיר על כך, שהתובע ייצג את גינדי בלבד (עמ' 245 לפרוטוקול מיום 9.5.2018): " אני מדבר עם רוני כי הוא מייצג את גינדי".
כשנשאל, האם ידע שהתובע פנה אליו ודיבר אתו כ"מתווך", השיב (עמ' 249):
" אתה אומר דבר שהוא לדעתי לקוח שלך חושב אחרת. הלקוח שלך יודע שאני יודע כל הזמן שהוא מייצג את הצד השני, ואם תשאל אותו, תצאו ותשאל אותו בצד, הוא יגיד לך שהוא יודע והוא יודע שאני יודע שהוא מייצג את הצד השני."
שמיר גם הכחיש (עמ' 251), כי התובע דיבר אתו על אחוז תיווך כלשהם (שורות 5-6):
". . . ולא שמעתי כל מיני דברים אחוז, שני אחוז, זה הכל שטויות והוא לא דיבר איתי מילה. גם המילה תיווך לא עלתה".
41. יחד עם זאת, שמיר אישר כי התובע אכן פנה אליו לקראת סיום המשא ומתן בבקשה שידאג לכך שהוא יקבל תשלום כלשהו.
שמיר השיב לו כי המוכרות אינן חייבות לשלם לו דבר, אך לא הכחיש כי אילו הדבר היה תלוי בו בלבד, הוא היה מאשר לתובע תשלום כלשהו עבור תרומתו לעסקה כ"צ'ופר" ו"לפנים משורת הדין", אך משהגורמים המוסמכים לכך מטעם התובעות (הכוונה בעיקר לזהבית כהן) לא אישרו תשלום כלשהו לתובע, התובע אינו זכאי לתבוע כל תשלום.