כדי לדייק בדבריו של שמיר, אביא כאן את קטעי העדויות הרלוונטיים כלשונם:
(עמ' 251 למעלה):
"ת. שעוד פעם, מה האווירה פה בעיסקה רוני מאנה שעושה אחלה, מכניס אווירה, מבחינתי לפחות, לא מדבר בשם האחרים, מכניס אווירה לדעתי נכונה לזה שתהיה עיסקה, ולא מדבר מילה על תיווך, לא כשהוא פנה אליי פעם ראשונה, ולא פעם שנייה ולא פעם שלישית ולא שמעתי כל מיני דברים אחוז, שני אחוז, זה הכל שטויות, הוא לא דיבר איתי מילה. גם המילה – תיווך לא עלתה. המילה היחידה שעלתה שהוא נכנס אליי פעם בדלת ואומר לי אולי כמה פעמים, מאיר – תדאג לי, זה היה פחות או יותר הזה, או אל תשכח אותי.
ש. למה אתה חושב שהוא התכוון אז?
ת. שאם אפשר לתת לו איזשהו צ'ופר שניתן לו.
ש. ומה אמרת לו?
--- סוף עמוד 19 ---
ת. תכף אני אגיע לדבר הזה. ואין, המילה הזאת לא עולה באוויר בכלל והעיסקה מתקדמת ואז כשרואים כבר שהעיסקה עומדת לקרות, רק אז מתחיל הקטע – תדאג לי, תצ'פר אותי כל מיני דברים מהסוג הזה, ואז אני אומר לו מה שאני אומר לו לכל אורך הדרך, מה שאני אומר לו לזכותו ייאמר שהוא מאשר את זה גם היום, אני אמרתי לו – רוני תזכור, אנחנו לא מחויבים לשלם לך. רוני, אני מדייק או לא מדייק?"
(עמ' 252):
" אגב, עוד פעם, אני לא חושב שרוני מכחיש את זה, אני חושב שמה שקרה עם רוני זה את הדבר הבא. רוני נמצא בעיסקה, רוני מייצג את הצד השני, רוני מתחיל להרגיש שהעיסקה מסתיימת, ואז כשהעיסקה מסתיימת, אגב, אין לי שום בעיה עם הדבר הזה, ואז הוא מרגיש שהעיסקה מסתיימת ועכשיו, בוא תדאג גם לי למשהו, מה זה – תדאג, הרי הוא יודע כי אני לא ביקשתי ממנו להיות בזה, הוא לא המתווך שלי בעיסקה, הוא יודע שאני חברת השוק, כלומר יש את חברת השוק. הוא גם יודע עוד דבר שזה לא בושה להגיד, שבסוף החלטות צריכות להתקבל בפורום שאם יש מילה אחרונה, זה יותר זהבית ממאיר, לא יותר, זה זהבית ולא מאיר. כי [לא ברור] מתנובה זה אייפקס וזה לא מאיר, אבל הוא באופן מאוד לגיטימי מבין שיש אווירה טובה בחדר, ושהצדדים הקונים והמוכרים שבעי רצון מעיסקה שכבר הולכת לקרום עור וגידים, ולכן זה היה לקראת הסוף, ואז עכשיו – בוא, אני יודע שאני נציג של גינדי ואני גם מקבל מגינדי, עכשיו בוא נוציא את הזה. עכשיו, זה עניין, זה לא עניין של, אין פה מחויבות. זה עניין כל אחד היה נוהג אחרת . . .".
שמיר (עמ' 254) אישר כי כשהתובע פנה אליו, לאחר סיום העסקה, בבקשה לקבלת תשלום כלשהו, הוא שלח אותו לזהבית כהן, וכשנשאל מדוע הוא שלח את התובע לכהן אם לדעתו לא מגיע לתובע דבר, השיב (עמ' 256):