44. אורי לוי העיד (עמ' 73 בפרוטוקול מיום 3.12.2017):
"רוני היה שמה [בשלבי המכרז והמשא ומתן], ליווה אותנו, היה חלק מהצוות שעבדנו איתו, ולכן גם שילמנו לו תיווך בסופו של דבר".
ובהמשך (עמ' 78-79):
"ומי שבעצם היה, נקרא לזה המתווך, שבעצם עבד מטעמנו וניהל את הקשר מול בעיקר מול מאיר וזהבית, מאיר שמיר וזהבית כהן, היה רוני".
אורי הסביר (עמ' 82-83) כי הם השתכנעו להיעזר בשירותיו של התובע, לאחר שזה תיאר בפניהם את קשריו הטובים עם זהבית כהן ומאיר שמיר, ובאמצעותו הם ביקשו לשוב לשולחן המשא ומתן.
--- סוף עמוד 21 ---
45. זאב שטיין העיד (עמ' 16-19 לפרוטוקול מיום 22.10.2017), כי, מבחינתו, התובע לא ייצג גם אותו וכי הוא לא הבין מהי תרומתו, אך הוא נעתר לבקשת שותפתו לעסקה (חברת גינדי) להתקשר עם התובע והסכים להשתתף בשכר טרחתו.
46. זהו, אפוא, סיכום העדויות בנושא זה:
התובע הינו היחיד שטוען כי הוא שימש כמתווך עבור שני הצדדים לעסקה, וכי נציגי הנתבעות התחייבו כלפיו לשלם לו את שכר טרחתו.
העדים שהובאו מטעמו לא תרמו לו דבר בנקודה זו: עדותו של עו"ד ליברמן איננה רלוונטית לעסקה הנדונה ומעדותו של עביד, ששמע חלקי שיחות בלבד, לא ניתן ללמוד על התחייבות כלשהי שניתנה על ידי נציגי המוכרות.
העדים מטעם קבוצת גינדי, לא זו בלבד, שלא תמכו בגרסת התובע, אלא שבמידה רבה יש בעדותם (והכוונה בעיקר לעדויות של מנור גינדי ואורי לוי) תימוכין לגרסת הנתבעות, לפיה, התובע היה נציגה של קבוצת גינדי בלבד ולא נציגן של המוכרות.
כל עדי הנתבעות העידו כי התובע היה נציגה של קבוצת גינדי בלבד, כי הוא לא התבקש על ידי מי מהן או על ידי נציגיהן לתווך בעסקה עבורן, וכי איש מנציגי הנתבעות לא התחייב כלפיו לשלם לו דמי תיווך כלשהם.
מאיר שמיר העיד כי הוא אישית היה מוכן "לצ'פר" את התובע בתשלום כלשהו, לפנים משורת הדין, אם התשלום היה מאושר על ידי הגורמים המתאימים, אך גם הוא חזר והדגיש כי התובע לא היה זכאי לתשלום דמי תיווך כלשהם מאת הנתבעות, משום שהוא היה נציגה של קבוצת גינדי בלבד ומשום שהוא לא התבקש על ידן לספק להם שירותי תיווך.
שמיר גם הכחיש חד משמעית את טענתו של התובע, כאילו הוא התחייב לכך שהנתבעות תשלמנה לו דמי תיווך.
על כך ניתן להוסיף את הימנעותו הבלתי מוסברת של התובע לזמן לעדות בעניין זה עדים "ניטרליים" נוספים, שנטלו חלק במשא ומתן, ובראשם את נציג עיריית תל אביב, אלי לוי.