כב' השופט: אוקי.
ת: אני אומר לך עוד פעם, אני הרגשתי פה מרומה שעבדתי ועבדתי. ולבוא ולשקר שהיא לא מכירה אותי.
כב' השופט: טוב, זה כבר אמרת. תודה. לקחת סיכון.
ת: לקחתי סיכון אדוני השופט, לקחתי סיכון והסיכון הזה אני אומר לך עוד פעם, הייתי בטוח באלף אחוז,
כב' השופט: אוקי.
--- סוף עמוד 45 ---
ת: שזהבית לא תעשה את מה שהיא עשתה וגם לא מאיר שמיר."
בהקשר זה אשוב על הדברים שכבר צוטטו לעיל מתוך פסק דין מזרחי (פיסקה 51):
"בסופו של דבר, מתווך שזהו עיסוקו אמור להיות מודע לחובתו להחתים את לקוחותיו על חוזה תיווך כדין, דרישה שאינה מורכבת כל עיקר. אם אינו עושה כן הסיכון הכרוך בכך אמור להיות מונח לפתחו."
88. התובע טוען כי ענייננו נופל על אותם "מקרים חריגים וקיצוניים שיצדיקו התגברות על הדרישה הבסיסית לקיומו של חוזה תיווך בכתב" (פסק דין מזרחי, פיסקה 50).
ראשית, בית המשפט בפסק דין מזרחי לא קבע קטיגורית כי קיימים מקרים כאלה, וסייג את עצמו באמירה שדברים אלו נאמרים "מבלי לקבוע מסמרות" (פיסקה 50 הנ"ל וכן בפסיקה 62), משום שבעניין שנדון באותו פסק דין הגיע בית המשפט למסקנה כי אותו מקרה ממילא לא נמנה עמם (ראו בפסקה 60).
שנית, ומאותו נימוק, פסק דין מזרחי לא פירט מהם אותם מקרים חריגים וקיצוניים, שיצדיקו התגברות על דרישת הכתב, ואינני סבור שנכון לעשות זאת במקרה שלנו.
ניתן, אולי, לצייר מקרה שבו הוכח במידה גבוהה של הסתברות כי נקשר הסכם תיווך בעל פה או כי ניתנה התחייבות לתשלום דמי תיווך, כן הוכח במידה גבוהה של הסתברות כי המתווך היה הגורם היעיל, וכן לא היתה מחלוקת על זהות הלקוח, שיש לחייבו בתשלום דמי תיווך, וכן לא היתה מחלוקת – או שהוכח במידה גבוהה של הסתברות – מהו אחוז דמי תיווך שהוסכמו.
יתכן, ואינני מתיימר לקבוע זאת כאן, שמקרה כזה יצדיק התגברות על דרישת הכתב.
לחלוטין אין זה המקרה שבפנינו, שבו: התובע לא הוכיח כי נקשר בינו ובין הנתבעות, או מי מהן, הסכם תיווך, גם אם בעל פה, או כי ניתנה התחייבות של מי מנציגיהן המוסמכים של הנתבעות לתשלום דמי תיווך; התובע לא הוכיח כי הוא היה הגורם היעיל בקשירת העסקה; כפי שכבר פורט לעיל ועוד יפורט להלן – לא ברור (גם לתובע עצמו) מיהו היריב הנכון שלו בקשר לדרישתו לתשלום דמי תיווך; כפי שעוד יפורט להלן – לא ברור, גם על פי גרסת התובע, מהו שיעור דמי התיווך שהוסכם עם נציגי הנתבעות.