נכתב כי התובע "חזר והדגיש" בפני "נציגי הנתבעות" כי הוא "זכאי לדמי תיווך בגין שירותיו" (סעיף 49), כי "הובהר לו [לנתבעות] היטב במהלך המו"מ כי יהיה עליו לשלם דמי תיווך לתובע" (סעיף 59), כי "לכל הנוגעים בדבר והמעורבים בתהליך האינטנסיבי של המשא ומתן היה ברור מעל לכל ספק שהתובע אינו מספק את שירותיו בחינם" (סעיף 63), כי "לכולם [נציגי הנתבעות שהשתתפו במשא ומתן] היה ברור וידוע שהתובע אינו מספק את שירותיו בחינם", כי "לנציגי הנתבעות לא היה כל צל ספק שבתום-לב [הדגשה במקור], שעליהם לשלם עבור שירותיו של התובע" (סעיף 66), וכי התובע "הבהיר במסגרת השיחות אותן ניהל עם נציגי הנתבעות, מר מאיר שמיר, מר שי אבא וגב' זהבית כהן, כי זכאי הוא לדמי תיווך עבור שירותיו בעסקה" (סעיף 69).
לא נכתב מה היתה תגובת נציגי הנתבעות לפניותיו, והאם הם אכן הסכימו לדרישתו לתשלום דמי תיווך. אדרבא, מהציטוטים דלעיל נראה כי הדבר לא סוכם במפורש, וכי אף אחד מנציגי הנתבעות לא התחייב באופן מפורש, גם אם בעל פה, לשלם לתובע דמי תיווך עבור עסקה זו.
הפעם הראשונה שבה מוזכרת התייחסות מפורשת של מי מנציגי הנתבעות לדרישת התובע לתשלום דמי תיווך הינה "סמוך לאחר סגירת העסקה" (סעיף 70), כאשר על פי הנטען, התובע פנה לשמיר וביקש "את התשלום המגיע לו", ואילו מר שמיר, על אף שאמר (על פי הנטען באותו סעיף) שהוא אינו מתכחש לתרומתו של התובע לעסקה הוסיף כי זהבית כהן (מנכ"ל אייפקס ישראל) אינה מסכימה לשלם לו דמי תיווך.
בהמשך (סעיפים 71-72) נכתב, כי התובע פנה לזהבית כהן וזו אכן סירבה לשלם לו דמי תיווך בגין עסקה זו, ו"כפיצוי" היא הציעה לו לשמש כמתווך במכירת נכס אחר שבבעלות תנובה.
נמצא, כי מכתב התביעה, לכל הפחות, לא ניתן ללמוד מי מנציגי הנתבעות הסכים או התחייב – "בזמן אמת", תוך כדי העסקה – לשלם לתובע דמי תיווך עבור העסקה הנדונה.
25. עתה, לעדותו של התובע בתצהיר עדותו הראשית.
בתצהירו "צעד" התובע צעד נוסף.
הוא נוקב בשמות הנציגים, שבפניהם לטענתו הוא העלה את דרישתו לתשלום דמי תיווך, כשאלה הבטיחו לו כי נושא שכרו "יטופל מאוחר יותר" (ראו, למשל, סעיף 14. הדבר מופיע גם בסעיפים נוספים בתצהיר): זהבית כהן, מאיר שמיר ושי אבא (עובד בכיר באייפקס ישראל, שהשתתף גם הוא במשא ומתן).
אך עדיין אמירה והתחייבות מפורשת מוזכרת רק ביחס למאיר שמיר, כאשר באחת הפגישות, בהן השתתף גם עו"ד אלון ליברמן "אשר יוכל להעיד מכלי ראשון", מר שמיר אף התייחס באופן ספציפי בפני מר ליברמן לתשלום המגיע לו בנוגע לעסקת השוק הסיטונאי, כשאמר לו בסיומה של אחת הפגישות: "אני מקווה שממני אתה לא דואג" (סעיף 18 לתצהיר).