עו"ד ליברמן, שהיה שותפו של התובע בעסקאות מקרקעין אחרות, העיד בתצהירו שהוגש מטעם התובע (בסעיף 6), כי "עם סיום הפגישה ליווה אותנו מאיר שמיר לכיוון המעלית,
--- סוף עמוד 11 ---
ובתשובה לאמירתו של רוני מאנה כי יש להסדיר את נושא עמלתו, ענה מאיר תוך טפיחה על חזהו, אני מקווה שממני אתה לא דואג".
אלא, שמעדותו של עו"ד ליברמן בבית המשפט עולה (עמ' 62-65 לפרוטוקול מיום 3.12.2017), כי הפגישה המדוברת נגעה לעסקה קודמת, שהיתה קשורה אמנם לאותו מתחם, אך לניסיון קודם לגבש קבוצה שתרכוש את המתחם, בהשתתפות חברת נכסים ובניין, חברת גינדי השקעות בע"מ וקבוצת סופרין (שעליה נמנו ליברמן והתובע). עסקה זו לא יצאה לפועל.
גם התובע אישר בעדותו בבית המשפט (עמ' 157 ו-209 לפרוטוקול מיום 18.2.2018), כי הפגישה שבה נכח עו"ד ליברמן נגעה ל"עסקה קודמת" שלא יצאה לפועל.
נמצא, כי דבריו של שמיר, ככל שהם נאמרו כפי שהתובע ועו"ד ליברמן מעידים, הם נאמרו בקשר לעסקה אחרת שלא יצאה לפועל ולא בקשר לעסקה הנדונה כאן שיצאה לפועל, עם רוכשים אחרים, ולכן הם אינם רלוונטיים לענייננו.
26. עדותו של התובע בבית המשפט.
בחקירתו בבית המשפט סיפר התובע לראשונה (עמ' 157 לפרוטוקול מיום 18.2.2018), כי הוא אמר למאיר שמיר שהוא גובה דמי תיווך בשיעור 2% (לעניין האחוזים אפרט גם בהמשך), ואילו שמיר השיב לו: "אני אשלם לך אחוז אל תדאג".
הוא לא ידע להשיב, מדוע הוא לא ציין שיחה זו בתצהירו (עמ' 158). מכל מקום, ברור הוא שגם שיחתו זו, בנוכחותו של ליברמן, ככל שהיתה כפי שהיא מתוארת על ידי התובע, נערכה בקשר לעסקה הקודמת, כאמור, ולא בקשר לעסקה הנדונה כאן.
בהמשך סיפר התובע (עמ' 168), כי הוא "סיכם" גם עם זהבית כהן על תשלום דמי תיווך, ו"היא אמרה לי – רוני, אל תדאג, אנחנו כמו משפחה, אנחנו חברים, אני לא אדפוק אותך ואמרתי לה והם ידעו שאני מבקש והם אמרו לי בפירוש לא לשלם [צריך להיות כנראה – "לא נשלם"] 2% תשלם [כנראה – "נשלם"] אחוז".
התובע חזר ונשאל לאחר מכן, מדוע הוא לא סיפר קודם לכן, בכתב תביעתו, במכתבים שכתבו באי כוחו לב"כ הנתבעות 1 ו-2 קודם להגשת התביעה וכן בתצהירו, כי סוכם במפורש עם מאיר שמיר ועם זהבית על תשלום דמי תיווך בשיעור 1% או בשיעור כלשהו, ולא השיב כל תשובה סבירה.
מלבד זאת, הגרסה, לפיה התחייבו שמיר וזהבית כהן בפני התובע לשלם דמי תיווך בשיעור 1%, סותרת את גרסתו בתצהירו (סעיף 137), שם נכתב: "ואני מודה בהגינותי כי שיעור דמי התיווך לא סוכם מראש", ועוד נכתב (בסעיף 97) כי הוא הבהיר ל"נציגי הנתבעות" כי "אני בדרך כלל דורש ומקבל עמלה בשיעור של 2% ונאמר לי שנסתדר או ביטויים דומים. . . למען ההגינות יוסף, כי הם לא אישרו את שיעור העמלה שאקבל אבל השתמשו במונח "נסתדר" או ביטויים דומים".