68. לגופה של דרישה (המקורית), סבורה אני כי יש לקבלה. התובע כאמור כלל דרישה זו בכתב התביעה ובתצהיר, וצירף את ראיותיו. בעדותו הסביר כי קיבל לידיו סכומים שונים במהלך שנת 2012, אולם את חלקם יש לזקוף לשנת 2011. הנתבעים מצידם לא הציגו כל תחשיב נגדי, ולמעט אמירתו הכללית של הנתבע לפיה התובע קיבל מעל ומעבר, ראו עדותו " אני לא חושב שאני חייב לו עוד אגורה" (עמ' 105 שו' 18-21), לא הוצג בפניי כל פירוט. אציין כי ראש נזק זה זכה להתעלמות גם בסיכומי הנתבעים, ולפיכך קובעת אני כי הנתבעים נותרו חייבים לתובע סכום של 108,568 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.2012 ועד התשלום המלא בפועל, וזו בלבד.
69. היש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 1-2 באופן אישי בתשלום הנזכר בסעיף 67 לעיל? ראשית, משדחיתי את מרבית דרישות התובע, וכל שקבעתי לתשלום הינו יתרת שכר העבודה, סבורה אני כי אין כלל צורך לדון בטענות אלו, ואותו גורם ששילם לתובע את שכרו השנתי, הוא זה שישא ביתרת השכר, כלומר הנתבעות 3-12.
מעבר לצורך, ומכיוון שלדברים משמעות גם לגבי שאלת הוצאות המשפט, סבורה אני כי המקרה דנן אינו עולה לכדי מקרי הקיצון החריגים בהתקיימם יש לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. המקרים המנויים בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") אינם מתקיימים- לא הוכח כי נעשה מעשה הונאה כנגד התובע; לא הוכח כי נלקח סיכון בלתי סביר המסכן את החברה, להפך פעולות הנתבע נעשו על מנת לצמצם עלויות בחברות ולשם התייעלות בהן ולא מצאתי כל דופי בהתנהלות הנתבע או הנתבעת, בוודאי לא אלו המצדיקים הטלת אחריות אישית על מנהלים.
70. באשר להטלת אחריות אישית על הנתבעת, בתצהירו העלה התובע טענות לפיהן: "... רשל משמשת יועצת בכירה ולמעשה ה"מוח" מאחורי העסקים" (סעיף 6 ל-ת/2); "רשל (...) קבעה את שם המותג "צ'ק אפ" לרשת התקריות..." (סעיף 6 לת/2); כי הנתבעת הייתה מעורבת בהחלטה להפסיק את ההתקשרות עימו (סעיף 12 לת/2); בין היתר לנוכח טענות אלו דחיתי את בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של התביעה כנגדה, וקבעתי כי יש לברר בראיות את מידת מעורבותה בעסקים.
71. מחקירת הנתבעת התרשמתי כי העסקים הם בטיפולו הבלעדי של הנתבע ואילו הנתבעת הייתה במרבית שנותיה עקרת בית, למרות שהיו לה זכויות חתימה בחברות (עמ' 116 שו' 6-18); לאחר מכן שימשה הנתבעת לכל היותר כמפקחת בסניפים והחל משנת 2012 (עמ' 94 שו' 20-28). התובע עצמו אישר שהנתבעת מעולם לא אישרה לו דוחות כספיים של החברות ושהיא לא חברת הנהלה או בעלת מניות בהן (עמ' 16 שו' 24-28). התרשמתי שהנתבע לא היה מתייעץ עימה בעסקים וכי היא כלל אינה בקיאה בתחום (עמ' 121 שו' 11-19); מסקנה זו עולה בקנה אחד עם בקשתו של הנתבע לפיה לאחר שילך לבית עולמו חתימה של הנתבעת לבדה אינה מספיקה ויש צורך בחתימה נוספת של אחד המנהלים (עמ' 113 שו' 8-10; עמ' 58 שו' 21-25; עמ' 59 שו' 27; עמ' 60 שו' 1-4). הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעים 1-2 מעולם לא שילמו לתובע מחשבונם האישי והתשלומים נעשו בשיקים מחשבונות החברות בלבד (עמ' 99 שו' 29) וכי התובע לא ביקש לעשות הסכם נפרד עם הנתבעים או דרש תשלום מכיסם (עמ' 52 שו' 21-23) .