63. האם יש צורך במתן הודעה מוקדמת מספקת בנסיבות העניין והאם ניתנה? בנקודה זו יש לזכור כי מכתב סיום המינוי יצא ביום 15.10.12, ונזכר בו מועד מוקדם יותר לסיום הקשר – 1.9.12. עם זאת צוין במכתב במפורש שהמכתב אך מעגן דברים שכבר נאמרו בעל פה בין הצדדים, וראו גם מייל הצער לי, שם נאמר במפורש "צער לי שאבדתי אותך!" בנקודה זו איני שוללת כלל ועיקר שאכן ניתנה הודעה מוקדמת יותר לסיום הקשר, ויש לזכור כי הקשר כולו נמשך במשך 31 שנה ללא כל הסכם חתום.
64. בכל מקרה, וגם אם ההודעה ניתנה בדיעבד ביום 15.10.12, אזי לנוכח מסקנותיי בדבר הסיבות שהובילו לניתוק הקשר, ומאחר והגעתי לכלל מסקנה שהתובע, במו ידיו ומעשיו; סירובו לספק פילוח שעות עבודה; סירובו להגיש תחשיב כלשהו לאורו ניתן לבחון את סבירות דרישותיו לשכר; הקשיים שהערים ממועד ה"פיצוץ" – כל אלו מלמדים על כך שהנתבעים לא בחרו מיוזמתם ובמהלך מתוכנן מראש להביא את היחסים לידי סיום. סיום הקשר נכפה מכורח הנסיבות שנוצרו ולפיכך אין כל מקום ליתן הודעה מוקדמת.
65. למעלה מן הצורך ולחלופין, אזכיר את ההלכה בדבר משך ההודעה המוקדמת, כפי שנזכרה בסעיף 19 לעניין התאחדות סוכני הנסיעות: "הזמן הסביר בכל מקרה תלוי במהותו של החוזה ובנסיבות של המקרה, לרבות הסיבות והנסיבות של ביטול החוזה. ראה, לדוגמא, ע"א 355/89עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 76-78; ע"א 47/88הרשטיק נ' יכין חק"ל בע"מ (לא פורסם. ראה תקדין 93(2) 1776). בין היתר יש לשקול בכל מקרה את השפעת הביטול על מצב הצדדים. במיוחד חשוב לשקול אם הצד הנפגע מן הביטול צריך זמן כדי להיערך לקראת הביטול, או כדי להקטין את מידת הפגיעה, או כדי להתארגן להסדר חלופי. בסופו של חשבון, בקביעת הזמן הסביר יש לשאוף לאיזון ראוי במידת פגיעה של שני הצדדים, זה כנגד זה".
66. במקרה שלפנינו, אין מדובר במפיץ הנעזר במערך שיווק, עובדים וכו' כדוגמת עניין טרבונל; אין מדובר בעורך דין המפעיל משרד המעסיק שכירים רבים לטיפול בתיקים תלויים ועומדים כבמקרה ידידיה (וגם שם נפסקה תקופה של שנה). לא יכולה להיות מחלוקת שבמהלך 31 שנות עבודה משותפת כבר החזיר לעצמו התובע את כל השקעותיו, ככל שהיו; שוכנעתי כי התובע ידע, או היה עליו לדעת, למצער מתחילת שנת 2012, כי היקף משרתו עלול להשתנות, וזאת לנוכח הדרישה החוזרת לקבל פירוט. לפיכך, איש לא מנע ממנו ליתן פירוט זה או להיערך בהתאם לחלופה. אזכיר כי בעניין התאחדות סוכני הנסיעות קבע בית המשפט שתקופה של חודש היא תקופה מספקת. משכך, בהתחשב בנסיבות שהובילו להפסקת הקשר ומכלול השיקולים הנזכרים לעיל, איני סבורה שיש לחייב בפיצוי עבור אי מתן הודעה מוקדמת.
67. באשר לרכיב אי תשלום שכר העבודה לשנת 2012 – ראשית יש לדחות את הרחבת החזית המבוצעת ביתר שאת בסיכומי התובע. אזכיר כי בכתב התביעה, שמגדיר את גדר המחלוקת ואת הסעדים והסכומים הנתבעים, נתבע בראש נזק זה סכום של 108,568 ₪ בצירוף מע"מ בלבד, כשהטענה היא לביצוע עבודות במשך שמונה חודשים בשנת 2012 (עד סוף חודש אוגוסט 2012). בסיכומים צמחה דרישה זו לסך של 284,679 ש"ח ועבור 10.5 חודשים. אין להתיר הרחבת חזית זו שכן מדובר בטענות עובדתיות חדשות.