המבקש הוסיף וטען כי חוות דעתו של השמאי מעידה על כך שהנכס נמכר במחיר נמוך ממחיר השוק, ושעל פי חקירתו של השמאי, כדי להצדיק מחיר כזה, היא צריכה להיות הרוסה לחלוטין, ללא ריצוף, מטבח וכלים סניטריים.
לטענת המבקש, נמצאו סתירות בבין גרסתו של עו"ד קזאז לבין גרסתו של המשיב בקשר לתשלום בסך 170,000 ₪ במעמד החתימה. נטען כי מעדותו של עו"ד קזאז עולה כי התמורה שולמה לפני שהצדדים הגיעו אליו, ואילו על פי גרסת המשיב התמורה שולמה אחרי שיצאו ממשרדו.
המבקש הדגיש כי המשיב נמנע מהבאת עדים מטעמו לרבות צד ג' אשר נכח בעסקה, בנו אשר סייע לו לטענתו בתשלום במזומן, ועורך חוות הדעת השמאית מטעמו, ונמנע מחקירת הפסיכיאטר מטעם המבקש.
20. המשיב טען בסיכומיו כי המבקש קיבל את מלוא התמורה. לטענתו, וכפי שהעיד במהלך דיון ההוכחות, הוא העביר למבקש את הכסף במזומן (חלקו בדולר אוסטרלי וחלקו בשקלים), מה שמתיישב עם מצבו הכלכלי הדחוק של המבקש והעדפתו לקבל את התשלום במזומן.
לטענת המשיב, המבקש חתם על קבלת מלוא התמורה מספר פעמים – בהסכם המכר (בסעיף 9.א בו נכתב כי חתימה על ההסכם מהווה אישור על קבלת התשלום הראשון), במסמכי המשכנתא שהמשיב נטל מבנק דיסקונט, ובמסמך "תקבול לתשלום" שנערך בין המבקש למשיב (נספח ז' לתשובת המשיב).
בנוגע למצבו הנפשי הנטען של המבקש, טוען המשיב כי בזמן החתימה על ההסכם היה המבקש שפוי, ועל כך אפשר ללמוד מעדותו בדיון כי רצה לקנות משאית ולפתוח עסק מכספי המכירה; מכך שעל פי המסמכים הרפואיים המבקש לא היה מוכר למחלקה הפסיכיאטרית; ומכך שלא המציא תעודה רפואית על פי תקנות סד"א.
בנוגע לערך הדירה, טוען המשיב כי חוות הדעת מטעמו שהוצאה בזמן אמת, העמידה את שווי הנכס על סך של 680,000 ₪. בנוגע לשמאי המומחה מטעם בית המשפט, טוען המשיב כי עדותו הייתה מתחמקת ומתפתלת והוא לא ידע להסביר כיצד קבע את המחיר בחוות הדעת.
21. משיב 3 לא הגיש סיכומים.
משיב 3 גם לא התייצב לדיון ביום 10.4.2019 שנקבע לחקירת השמאי מטעם בית המשפט, הגם שהדיון נקבע בנוכחותו (בדיון מיום 11.3.2019).
דיון והכרעה
22. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת התשתית הראייתית שפרשו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
כידוע, אחד מעקרונות היסוד של דיני החוזים הוא העיקרון שלפיו חוזים יש לקיים. עיקרון נוסף הוא שההתקשרות בחוזה תנבע מרצון חופשי. בנסיבות מסוימות, עלולים עקרונות אלה להתנגש ויש למצוא את נקודת האיזון ביניהם. ככל שהפגם ברצון החופשי של צד לחוזה חריף יותר, כך יקטן משקל החובה לקיים את החוזה, עד לביטול החוזה בנסיבות מסוימות, וההפך (ע"א 2409/10 אילנה מגורי נ' ראובן מלאכי (23.8.2012) פסקה 29 לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן והאסמכתאות שם).