יחד עם זאת, גם פרשנות לשונית זו אינה חפה מקשיים. זאת משום שסעיף 2.2 קובע מפורשות, כאמור, כי זכות החילוט קמה בחצי השנה הראשונה בפיטורין מכל סיבה שהיא ולאו דווקא מחמת עילה. לכן, פרשנות המבקש לפיה כוונת הצדדים הייתה שניתן יהיה לחלט את מניות היזם שפוטר במהלך חצי השנה הראשונה רק אם קיימת עילה לפיטורין, אינה עולה בקנה אחד עם לשונו של סעיף זה. מעבר לכך, פרשנות לפיה בכל מקרה, גם בחצי השנה הראשונה, רק סיום העסקה של היזם "מחמת עילה" תוביל לחילוט מניותיו, מייתרת את הצורך בסעיף 2.2(ⅱ). זאת משום שמסקנה זו עולה גם כך מסעיף 2.2(ⅰ) לפיו פיטורין מחמת עילה יקימו לחברה את זכות החילוט.
22. אם כן, לשון סעיפים 2.2 ו-2.4 אינה פשוטה וברורה כפי שהיא נחזית אולי להיות במבט ראשון. פרשנות המבקש אינה עולה בקנה אחת עם לשון סעיף 2.2(ⅱ) ולמעשה אף מייתרת אותו; בעוד שפרשנות החברה אינה מבהירה מדוע סעיף 2.2 כולו "כפוף" לסעיף 2.4 אם לשיטתה אין לסעיף 2.4 רלוונטיות לעניין החלופה הקבועה בסעיף 2.2(ⅱ).
חרף הקשיים שמעוררות שתי החלופות הפרשניות, הרי לצורך הכרעה בתובענה, בית המשפט נדרש לבחור באחת משתי הפרשנויות האמורות ולפרש את הסכם הגבלת המניות בהתאם לו. מבין שתי האפשרויות, אני סבורה כי יש להעדיף את עמדת החברה. זאת מאחר שניתן ליישב את הבעייתיות שעמדה זו מעוררת מבחינה לשונית, ובעיקר משום שעמדת החברה תואמת יותר את התכלית הסובייקטיבית של ההסכם כפי שהיא נובעת משני הסעיפים הללו ומהסכם הגבלת המניות בכללותו על נסיבותיו החיצוניות. כל הנימוקים הללו יפורטו להלן.
תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם ונסיבותיו
23. כאמור לעיל, באותם מקרים בהם אין די בלשון הסעיפים כפשוטם כדי לאתר את אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה באמצעות בחינתו כמכלול ונסיבותיו החיצוניות.
בהקשר זה יצוין קודם כל כי קריאה מעמיקה יותר של סעיפים 2.2 ו-2.4 מבהירה מדוע סעיף 2.4 אינו סותר את סעיף 2.2. לכן אין הכרח לקבוע – כפי שטען המבקש - כי סעיף 2.4 גובר על סעיף 2.2. סעיף 2.4 מגדיר את המקרים בהם הבשלת מניותיו של היזם תואץ, ובהתאמה - הזכות הקבועה בסעיף 2.2 לחילוט המניות תפקע. התרחישים הקבועים בסעיף 2.4 הם מצבים הופכיים לסעיף 2.2.
24. כך, סעיף 2.2 קובע שניתן לחלט מניות של יזם שעוזב ללא סיבה טובה, וסעיף 2.4 קובע שמניות של יזם שעזב מסיבה טובה יואצו וזכות החילוט תפקע. באופן דומה, סעיף 2.2 קובע שניתן לחלט את מניות היזם אם הוא פוטר עקב עילה מהותית, וסעיף 2.4 קובע שמניותיו יואצו אם הוא פוטר ללא עילה מהותית וזכות החילוט תפקע.