50. דיני החברות החילו את עקרונות דיני השליחות ביחס לחריגה מהרשאה, אלא שאלה הוסיפו וסיפקו לצד ג' הגנה מרחיקת לכת יותר מזו שמקנים לו דיני השליחות.
51. כך, לפי דיני החברות- כל עוד צד ג' המתקשר עם החברה אינו יודע ואינו צריך לדעת על החריגה, הרי שהחברה (היא השולח), תחויב בפעולה כלפיו, למרות היעדרה של ההרשאה. אמנם החברה תוכל בתנאים המתאימים לחזור על האורגן (הוא השלוח), אולם ביחסים בינה ובין צד ג', הרי שהחברה מחויבת כלפיו.
52. זאת להבדיל כאמור מההסדר בחוק השליחות המשחרר את השולח מכל חיוב שלא נטל על עצמו מרצון ויוצר יריבות ישירה בין השלוח לבין צד ג'.
53. ויודגש, דיני השליחות חלים על פעולה משפטית של אורגן של חברה כלפי צד שלישי, בצדם של דיני החברות. יחד עם זאת, כאשר יש הוראה ספציפית בחוק החברות - הוראה זו, בהיותה דין מיוחד, גוברת. ר' ע"א 4670/03 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' כלל (ישראל) בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא ברק [פורסם בנבו] (13.12.2006) (להלן: ענין י.מ.ש השקעות); יוסף גרוס חוק החברות החדש 106 (מהדורה רביעית, 2007) (להלן: גרוס); הצעת חוק החברות, בעמ' 33).
54. בע"א 6991/14 מפרם סוכנויות (1999) בע"מ נ' חריש וקציר 2000 בע"מ (פורסם בנבו, 19.5.2016) (להלן: עניין מפרם) הובהרה (על-ידי השופט דנציגר) ההלכה בנוגע לשתי מערכות דינים אלה. הוסבר כי העיקרון הכללי בדיני השליחות הוא, שאם אדם פעל בחזקת שלוחו של אחר ללא הרשאה, אין בפעולתו כדי לחייב או לזכות את ה"שולח". כאשר השלוח מבצע כלפי צד שלישי פעולה ללא הרשאה, מוטלת אחריות על המתחזה כשלוח. תוצאות אלו משתנות אם ה"שולח" מאשר את הפעולה בדיעבד. האישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה. עיקרון זה עוגן בסעיף 6 לחוק השליחות.
55. עוד הובהר בעניין מפרם כי דיני החברות החילו, ככלל, את דיני השליחות ביחס לחריגה מהרשאה, והוסיפו לצד שלישי "הגנה מרחיקת לכת יותר מזו שמעניקים לו דיני השליחות הרגילים".
סעיף 56 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) קובע כי פעולה שבוצעה תוך חריגה מסמכות או בהיעדר הרשאה כלפי צד שלישי, כאשר אותו צד שלישי לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על היעדר ההרשאה, תהא תקפה. רק אם הצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על החריגה מהרשאה, הפעולה לא תחייב את החברה. נפסק כי במידה והאורגן שחרג מההרשאה ידע או היה עליו לדעת שפעולתו חורגת מההרשאה שניתנה לו, תוכל החברה לחזור ולתבוע אותו, לאחר שעמדה בהתחייבות כלפי הצד השלישי.
הודגש כי להבדיל מההסדר הקבוע בחוק השליחות, המשחרר את השולח מכל חיוב שלא נטל על עצמו מרצון, ויוצר יריבות ישירה בין השלוח לבין הצד השלישי, הרי שההסדר בדיני החברות מתחיל מהגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד השלישי שהתקשר עם החברה, על ידי חיובה של החברה עצמה, ורק לאחר מכן מאפשר לחברה לחזור בה בתביעת השבה אל האורגן שחרג מהרשאתו.