פסק דין
השאלה המשפטית הניצבת בפני בית המשפט הינה מה הדין במקרה בו אורגן בעמותה, אשר אימצה את התקנון המצוי, חותם, לבדו, בצירוף חותמת העמותה, על הסכם התקשרות ושכ"ט עם עורך-דין שעניינו ביטול תוצאות בחירות לוועד העמותה-האם חתימתו זו הינה בגדר חריגה מהרשאה?
ככל שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יהא על בית המשפט לבחון את השאלה האם יש מקום לחייב את העמותה בגין פעולה זו, על אף שנעשתה בחריגה מהרשאה, תוך בחינת ידיעתו של התובע, בפועל ו/או בכוח על היעדרה של ההרשאה.
רקע בקליפת אגוז:
1. התביעה שבפניי הינה תובענה כספית ע"ס 19,305 ₪ שהגיש התובע, עורך דין במקצועו, כנגד הנתבעת, שהינה עמותה רשומה, לתשלום שכר טרחתו בגין שירותים משפטיים שניתנו לעמותה במסגרת הסכם התקשרות ושכ"ט, אשר נחתם בשם העמותה ע"י מר בני פייביש (שהינו חבר העמותה) בצירוף חותמת העמותה וזאת בתאריך 11.1.2017 (להלן: "הסכם ההתקשרות ושכ"ט").
2. העמותה נרשמה ברשם העמותות בתאריך 23.2.1992, כשמטרותיה העיקריות הינן: " להקים, לייסד, לנהל, לטפח ולהחזיק את בית הכנסת".
3. ההתקשרות בין הצדדים נעשתה לצורך טיפול משפטי בביטולן של הבחירות שנערכו לוועד העמותה בתאריך 31.12.2016, בטענה כי נערכו בחוסר סמכות ודינן בטלות; וכן בבקשה למתן צו מניעה זמני למנוע כניסתן לתוקף של תוצאות הבחירות, עד למתן החלטה בתובענה העיקרית.
4. במסגרת הטיפול המשפטי הגיש התובע, בשם הנתבעת, לביהמ"ש המחוזי בחיפה תביעה לסעד הצהרתי וכן בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים, אשר נבחרו לכאורה לחברי וועד במסגרת הבחירות מיום 31.12.2016, הליכים אשר נדונו במסגרת ה"פ 28946-01-17.
5. במסגרת הליכים אלו גובש בין הצדדים, בהמלצת בית המשפט, הסדר פשרה שענייננו מתווה לקיום בחירות מחודשות לוועד העמותה, מינויו של וועד זמני ממונה ע"י ביהמ"ש; כן בוטלו תוצאות הבחירות מיום 31.12.2016.
6. ההסכמות שגובשו למתווה, קיבלו תוקף של החלטת ביהמ"ש המחוזי בדיון שהתקיים ביום 31.1.2017 בבקשה למתן צו מניעה זמני. (להלן: "המתווה").
7. בהתאם למתווה התקיימו בחירות חדשות לוועד העמותה וכן נבחרה ועדת ביקורת וביהמ"ש המחוזי, אישר תוצאות הבחירות החדשות בהחלטתו מיום 21.3.2017.
טענות התובע בתמצית:
8. לשיטת התובע, הוא הוסמך ע"י חברי ועד העמותה לפעול לביטול תוצאות הבחירות. לדבריו, הסכם ההתקשרות ושכה"ט נחתם ביום 11.01.17 על ידי העמותה, באמצעות מורשה החתימה, מר בני פייביש, המוסמך לחתום בשמה. את מקור סמכותו של מר פייביש למד התובע מפרוטוקול ישיבת וועד העמותה מיום 03.06.15.
9. לטענת התובע יש לראות בחתימה על הסכם שכה"ט ע"י מר פייביש, בצירוף חותמת העמותה כחתימה כדין, שיש בה כדי לחייב את העמותה.
10. בנוסף, טוען התובע, כי חתימתו של מר פייביש על הסכם ההתקשרות עמו, בצירוף חותמת העמותה, הינה חתימה המחייבת את העמותה, נלמדת גם מכך שהתשלום הראשון ששולם על חשבון שכר טרחתו בסך של 8,000 ₪ שולם בשיק, המשוך על חשבונה של העמותה, ואף הוא נחתם בחותמת העמותה ובחתימתו של האחרון ושיק זה נפרע כדין.
11. עוד טען התובע כי על פי דיני התאגידים, מר פייביש הינו אורגן העמותה, ובהתאמה לסעיף 8 לחוק העמותות, רואים את פעולתו כפעולת העמותה.
12. עוד טוען התובע כי פעל נמרצות בתיק ופעולותיו הביאו לתוצאות המיוחלות- הוא ביטול תוצאות הבחירות שנערכו לשיטתו שלא כדין, ועל כן בהתאם להסכם ההתקשרות, זכאי התובע בנוסף לשכרו בסך של 8,000 ₪ עבור הכנת התביעה למתן סעד הצהרתי וכן הבקשה למתן צו מניעה, (שכר אשר שולם לו כאמור בשיק של הנתבעת ונפרע) , גם לשכה"ט בסך של 1,500 ₪ בצירוף מ.ע.מ עבור כל בקשה שתוגש ו/או דיון בו יופיע התובע.
13. התובע טען כי הגיש לבית המשפט המחוזי עשר בקשות והופיע בישיבה אחת ועל כן זכאי ליתרת שכה"ט בסך של 16,500 ₪ בצירוף מ.ע.מ. הוא סכום התביעה.
14. עוד טען התובע כי הנטל של הבאת מר פייביש לעדות מוטל על כתפיה של הנתבעת ומשלא עשתה כן הדבר פועל לחובתה. התובע ציין את החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת ה"פ 28946-01-17, וטען כי גם מקביעתו של ביהמ"ש המחוזי עולה כי מר פייביש פעל מכוחה של העמותה על פי כל דין.
טענות הנתבעת בתמצית:
15. טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי התביעה לסעד הצהרתי לביטול תוצאות הבחירות נעשתה בחוסר סמכות שכן המדובר ב"ערעור בחירות", וככזה היה עליו להיות מוגש בידי מר פייביש ויתר חברי העמותה אשר ביקשו להשיג על תוצאות הבחירות באופן אישי, ולא בידי העמותה עצמה.
16. משכך, טוענת הנתבעת כי הסכם ההתקשרות שנערך בין הנתבעת לתובע הינו בלתי חוקי.
17. עוד טוענת הנתבעת כי בכל מקרה המדובר בהסכם בטל בהתאם להוראת סעיף 27 לחוק העמותות תש"ם-1980 ולפיו על חברי הועד לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנונה ולהחלטות האסיפה הכללית.
18. הנתבעת טוענת כי בענייננו ההסכם אינו לטובת העמותה, לא במסגרת מטרותיה, לא בהתאם לתקנונה וללא כל החלטת אסיפה כללית, אלא למטרתו הפרטית של מר פייביש.
19. הנתבעת טוענת עוד כי תקנות העמותות (גמול ליו"ר וועד, לחבר וועד ולחבר וועדת ביקורת בעמותה) תשס"ט -2009 מונה תנאים לאישור הוצאות בהם מר פייביש לא עמד.
20. עוד טוענת הנתבעת כי התובע בהיותו עורך דין מנוסה הבקיא בענייני תאגידים יודע כי אין די בחתימתו של מנהל אחד על מנת לחוב גוף כדוגמת עמותה.
21. לאור זאת טוענת הנתבעת כי יש לדחות את תביעתו של התובע כלפיה וכי היה עליו להפנות את תביעתו למר פייביש עצמו.
דיון והכרעה:
22. ראשית, יש להתייחס לטענת הנתבעת ולפיה התביעה לסעד הצהרתי לביטול תוצאות הבחירות שהגיש התובע עבור הנתבעת ובשמה לבית המשפט המחוזי, נעשתה בחוסר סמכות שכן המדובר ב"ערעור בחירות", וככזה היה עליו להיות מוגש בידי מר פייביש ויתר חברי העמותה אשר ביקשו להשיג על תוצאות הבחירות באופן אישי, ולא בידי העמותה עצמה.
23. טענה זו אינה יכולה להישמע: משהסכימו הצדדים ובהם העמותה להסדר הפשרה במסגרת המתווה שאושר ע"י ביהמ"ש המחוזי, הרי שהסכמה זו "בלעה" לתוכה כל טענה אשר הייתה יכולה הייתה להיטען מפיהם של הצדדים, לרבות העדר סמכות.
24. משכך, השאלה המשפטית העומדת בפנינו הינה שאלת חתימתו של מר פייביש בשמה של העמותה על הסכם ההתקשרות ושכה"ט עם התובע, ונפקותה כלפי התובע וכלפי העמותה.
25. המטריה המשפטית בה עסקינן הינה חריגה מהרשאה של אורגן בעמותה מהסמכויות שהוענקו לו על ידי העמותה והשאלה מהן תוצאותיה של החריגה- כלום מחייבות הן את העמותה, אם לאו.
26. חוק העמותות קובע בסעיף 10 כי:
"המייסדים רשאים להגיש לרשם תקנון לעמותה; לא הגישו המייסדים תקנון לרשם כאמור, יראו כתקנונה את התקנון המצוי שבתוספת הראשונה."
27. בסעיף 18 לתקנון המצוי נקבע כי:
"זכות הייצוג
18. הועד רשאי להסמיך שניים או יותר מבין חבריו לחתום בשם העמותה על מסמכים שיחייבו אותה, ולבצע בשמה פעולות שהן בתחום סמכותו."
28. בהתאם להוראות התקנון המצוי, החל על העמותה הנתבעת (עובדה, אשר כפי שיפורט להלן, אינה שנויה במחלוקת), יש צורך בחתימתם של שניים או יותר מחברי העמותה לחתום בשמה של העמותה על מסמכים שיחייבו אותה.
29. הנה כי כן, מר פייביש לא היה מוסמך לחתום לבדו על הסכם שכה"ט בשם העמותה. בעשותו כן חרג מר פייביש מן ההרשאה שניתנה לו ע"י העמותה.
חריגה מהרשאה בעמותה:
30. כידוע, אין הוראה מפורשת בחוק החברות או בחוק העמותות המחילה את דיני החריגה מהרשאה על עמותות. אולם נקבע בפסיקתו של ביהמ"ש העליון בעניין "רמת איתרי" כי אין מקום להבחנה בין השתיים בהקשר זה. ר' דבריה של כב' השופטת חיות (כתוארה אז):
..."יחד עם זאת אני סבורה כי אין בהקשר זה מקום להבחנה בין עמותות לחברות, בהעדר הבדל מהותי רלוונטי המצדיק הבחנה כזו. בשני המקרים מדובר בתאגיד שעל בעלי התפקיד הפועלים בשמו לפעול לטובתו ועל מנת להגשים את מטרותיו (ראו: סעיף 27 לחוק העמותות; גרינברגר ובן-תור כרך א, בעמ' 345-344; לאפשרות של החלת דיני החריגה מהרשאה גם על אגודה שיתופית ראו: ע"א 474/80 גרובר נ' תל-יוסף, קבוצת פועלים להתישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה(4) 45, 61-60 (1981); למקרים נוספים שבהם הוחלו הסדרים שונים הקבועים בחוק החברות על עמותות ראו: עניין מלר, פסקה 4; ה"פ (מחוזי ת"א) 1589/09 וינרב נ' אדרת, [פורסם בנבו] פסקאות 54-53 (9.11.2011) (להלן: עניין וינרב) (ערעור על פסק דין זה עודנו תלוי ועומד))"...
• ר' ע"א 7307/11, 7690/11 וערעור שכנגד חיים וייס נ' רמת איתרי ואח' [פורסם בנבו 17.9.2013].
המצב המשפטי ששרר טרם תיקון 17 לפקודת החברות:
31. עד לתיקון מספר 17 של פקודת החברות (התשמ"א-1980), שלטה בכיפה דוקטרינת "האולטרה וירס" (ultra vires), לפיה מי שמתקשר עם חברה יש לו ידיעה קונסטרוקטיבית באשר לתוכן מסמכי החברה ולכן הוא מוחזק כיודע אם החברה חורגת ממטרותיה מטרות החברה קבעו את כשירותה לחוב כאשר היא עושה פעולה משפטית.
32. משמעות הדבר היא, כי ככל שהפעולה שבוצעה בשם החברה חרגה מסמכותה של החברה, כפי שהוגדרה במטרותיה, הרי שזו בטלה ואינה מחייבת את החברה.
33. דוקטרינה זו הביאה לגלגול הנזקים על צדדים שלישיים שהתקשר עם החברה, או שניזוקו מפעולותיה, שכן צדדים אלו הוחזקו כמי שיודעים את מטרותיה של החברה מכוח דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית.
כללי הניהול הפנימי:
34. אכן, הניסיון המצטבר הראה כי דוקטרינות אולטרא וירס גרמו לפגיעה משמעותית ולא מוצדקת בצדדים שלישיים שהתקשרו עם החברה. כתגובה לכך, פיתחו בתי המשפט דוקטרינות שונות על מנת לספק הגנה לצדדים שלישיים שהתקשרו עם החברה.הדוקטרינה המרכזית להגנתו של צד ג׳ הייתה הדוקטרינה של ״כללי הניהול הפנימי.״
35. על-פי דוקטרינה זו, כאשר מדובר בהקצאת סמכויות המוסדרת בכלליו הפנימיים של הארגון, ואשר אינם מוצאים כל ביטוי במסמכי ההתאגדות, הרי שמותר לצד ג׳ להניח כי הפעולה נעשית בסמכות, והחברה לא תוכל להתכסות עוד בטענת הבטלות.
36. כללי הניהול הפנימי היוו את צדו השני של מטבע ״הידיעה הקונסטרוקטיבית״: הקצאת סמכויות ומטרות אשר קיבלה ביטוי במסמכי ההתאגדות נחשבה להקצאה הידועה לצד ג' ולכן, כהוראה המחייבת אותו, בעוד שכל יתר ההוראות בדבר הקצאת סמכויות, אשר הוסדרו בהוראותיו הפנימיות של הארגון, נחשבו ככללים ובהוראות שאינם ידועים לצדדים שלישיים.
הרפורמה בחקיקה- מעבר מכללי כשרות לכללי שליחות:
37. במהלך השנים עברה השיטה המשפטית מן התפישה ההיררכית לתפישה החוזית של הפירמה, שלפיה ההתאגדות משקפת את גמירות דעתם של המתאגדים בה, כך שאין היא נחשבת עוד לפריבילגיה שלטונית.
38. עם המעבר לתפישה החוזית של הפירמה, השתנו גם דוקטרינות אולטרא וירס. נהוג לכנות טרנספורמציה זו כמעבר מדוקטרינה של כשירות לדוקטרינה של שליחות, ולפיה מרגע שהאישיות המשפטית של החברה נתפשת כאגד של חוזים, אין סיבה להגביל את כשרותה של החברה, אלא זו מוכרת על ידי מערכת המשפט כשיות בעלת כשרות כללית, בדומה לכשרותו של הפרט הטבעי.
39. טרנספורמציה זו קיבלה ביטוי בדין, עוד קודם לחקיקתו של חוק החברות, וזאת באמצעות רפורמה חקיקתית כללית שבוצעה בתיקון 17 לפקודת החברות. (חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 17) התשמ"ח 1980 ס"ח תשמ"א 50) (להלן "תיקון 17").
40. בתיקון זה אומץ סעיף 22 לפקודה הקובע את כשרותה הכללית של החברה. אמנם גם לאחר תיקון 17 נדרשה החברה לקבוע סעיף מטרות בתקנונה אלא שסעיף זה אינו מגביל עוד את כשרותה המשפטית של החברה לבצע כל פעולה משפטית שהיא.
41. במסגרת תיקון 17 תוקנו גם סעיפים 106-105 לפקודת החברות – לפי תיקון זה, חריגה ממטרות החברה הינה חריגה מסמכות, אלא שהבטלות של הפעולה אינה מוחלטת והיא תלויה בקיום התנאים הקבועים בהוראת סעיף 105(א) לפקודה, לרבות ידיעת הצד השלישי או שהיה עליו לדעת על החריגה. הטלת אחריות על החברה במקרה זה אינה שוללת את אחריותו של האורגן שלו אחריות ישירה הנובעת ממעשיו וממחשבותיו.
ר' לעניין זה ד"ר אירית חביב סגל בספרה דיני חברות, א' (2007) (להלן-"חביב סגל") בפרק ב' עמ' 110-136.
42. הנה כי כן, נהוג לומר כי מאז תיקון 17 לפקודת החברות בוטלה דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית ומכוחה בוטלה גם דוקטרינת "אולטרא וירס".
ר' הנשיא אהרון ברק, אמנם בהערת אגב, בפסקי הדין הבאים:
• ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. 9 טקסטיל בע"מ פ"ד לה (4) עמ' 197.
• ע"א 324/82 עיריית בני ברק נ' רוטברד ואח'. פ"ד מה (4) עמ' 102.
43. דא עקא, על אף שדוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית בטלה מן העולם, הרי שבתי המשפט המשיכו ועשו שימוש בכללי הניהול הפנימי. כתוצאה מכך נוצר מצב לא מאוזן לטובתם של צדדים שלישיים שהתקשרו עם החברה: כללי הניהול הפנימי, אשר מלכתחילה התפתחו על מנת להפיג את פגיעתה של דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית, ממשיכם לחול לטובתם של צדדים שלישיים, למרות שדוקטרינה זו אינה חלה עוד.
• ר' לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ פ"ד לה (4) עמ' 61,54,45.
חוק החברות התשנ"ט- 1999
44. בחוק החברות התשנ"ט-1999 אשר החליף את הפקודה (למעט נושא חדלות פירעון ושעבודים, אשר הפקודה המשיכה לחול עליהם, עד לחקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח-2018 , כעשור לאחר מכן) נכללו סעיפים הדומים במהותם לסעיפים 105 ו-106 לפקודת החברות (בשינויי ניסוח קלים).
45. ההוראות הספציפיות של חוק החברות ביחס לפעולות החורגות ממטרות החברה או מההרשאה מעוגנות בסעיף 56 לחוק החברות, שזו לשונו:
פעולה בחריגה מהמטרות או בלא הרשאה
56. (א) פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה, או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב) או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע, ולא היה עליו לדעת, על החריגה או על העדר ההרשאה.
(ב) אישור החברה בדיעבד לפעולות בחריגה ממטרות החברה ינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינוי מטרות החברה; אישור כאמור לענין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה ינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה.
(ג) אישור כאמור בסעיף קטן (ב) לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור.