56. וראו גם: ע"א 3998/07 צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ' ממשל ירושלים התשנ"ה בע"מ, פסקה 16 (פורסם בנבו, 6.1.2011); ת"א (מחוזי חי') 274-08 שבתאי נ' ליטו גרופ בע"מ, פסקה 11 (פורסם בנבו, 7.1.2013)).
57. לסיכומם של דברים ניתן לומר כי בעוד שדוקטרינת האולטרא-וירס המקורית הטילה את האחריות לנזק בגין חריגה מהרשאה על הצד השלישי שהתקשר עם החברה, הרי שחוק השליחות מעביר האחריות לנזק מהצד השלישי לשלוח, ואילו חוק החברות מעביר האחריות לנזק על החברה (חביב-סגל, שם, עמוד 124).
מבחן ידיעתו של הצד השלישי אודות החריגה מהרשאה:
58. המבחן המנחה את ההסדר בחוק החברות הוא מבחן הידיעה של צד ג': זה יוכל להיפרע מן החברה בגין התחייבות שנעשתה בחריגה מן המטרות או בחריגה מהרשאה כל אימת שלא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה.
59. בפועל, בתי המשפט, הן באנגליה, הן בארצות הברית ובעקבותיהן גם בישראל, הרחיבו עד למאוד את אחריותה של החברה לכל התקשרות של אורגני החברה עם צדדים שלישיים, וזאת בהסתמך על דוקטרינת "השליחות הנחזית", לפיה גילו בתי המשפט נכונות להסתפק במצג שהציג האורגן החורג מן ההרשאה כמצגה של החברה, ובלבד שהחברה לא התרעמה כנגד יצירת אותו מצג.
60. הנה כי כן, בתי המשפט רוקנו כמעט מתוכן את ההסדר הקבוע בסעיפים 55 ו-56 לחוק החברות וכתוצאה מכך אחריותה של החברה היא כמעט מוחלטת, למעט מקרים קיצוניים שבהם ברור כי כל צד ג' רציונאלי היה מודע לכך שהפעולה נעשתה בחריגה מן ההרשאה.
• ר' לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעניין ליגומסקי [פש"ר 31/94 ליגומסקי ציפורה נ' היבול ח.כהן ושות' בע"מ מיום 10.9.2002) [פורסם בנבו].
61. יוצא כי רק במקרים קיצוניים ומיוחדים יימנע בית המשפט מלהטיל אחריות על החברה בגין פעולות שנעשו בחריגה מן ההרשאה.
62. ידיעתו של צד ג' נבחנת על פי קריטריונים כלליים של סבירות ולא עוד על פי הוראתה המחמירה של דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית (ר' לעניין זה סעיף 42 לחוק החברות הקובע כי רישומו או קיומו של מסמך בחברה או אצל הרשם אין בו כשלעצמו משום ראיה לידיעת תוכנו).
ידיעה בפועל של צד ג' אודות החריגה מההרשאה:
63. אין ספק כי במקרים שבהם מוכחת ידיעה ממשית של צד ג' על היעדרה של ההרשאה, הרי שלא ניתן יהיה לחייב את החברה.(ר' למשל בג"ץ 4295/95 אהרון דב קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נב (5) 773.
64. ראה גם פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין "מפרם" שאוזכר לעיל, שם קבע בית המשפט כי מתקיים התנאי לפיו המערערת 1 ידעה בפועל על החריגה מההרשאה ,שכן רוה"ח התריע בפני מנהלתה כי חתימתו של המשיב 2 -אינה מחייבת את חריש.