בנדון נשאל עו"ד קלינגהופר בחקירתו אם יכול להמציא אישור מסירה של פסק הדין בתביעת האכיפה לתובע דנן (הנתבע שם), כהוראת סעיף 25 לפסק הדין, והשיב:
"אני לא יודע אם אני יכול להציג אישור מסירה. שלחנו לו את פסק הדין בדואר רשום כמדומני עם אישור מסירה. לא אמרו לי למסור מסירה אישית" (עמ' 39 לפרו' שו' 20-21).
הוסיף עו"ד קלינגהופר בעדותו כי הצגת אישור המסירה לבית משפט קמא היה "תנאי לפסיקתא" (עמ' 39 לפרו' שו' 33). היינו בלעדיו לא היתה נחתמת הפסיקתא.
האמנם?
ביום 24.7.19 הגיש הנתבע הודעה ובקשה ובה ציין, כי לאחר חקירתו דלעיל של עו"ד קלינגהופר, הוא פנה אליו בבקשה, כי יעביר לידיו את אישור המסירה אותו נדרש להגיש לבית המשפט בהתאם לסעיף 25 לפסק הדין בתביעת האכיפה, וקיבל את נספח א' להודעה זו, אותה ביקש לצרף כראיה (בקשה לה נעתרתי בהחלטה מיום 12.8.19 לאחר קבלת תגובת התובע ותשובת הנתבע).
עיון בנספח א' לבקשת הנתבע הנדונה מלמד כי אין עסקינן באישור מסירה כלל ועיקר. עסקינן באישור שליחת דאר רשום של הפסיקתא ביום 27.9.2012, כחודש לאחר מתן פסק הדין בתביעת האכיפה, לכתובתו של הנתבע באילת. על גבי אישור זה הודפס (ע"י רשות הדאר, בתוך משבצת) כי:
"דבר הדואר האמור התקבל למשלוח בתאריך 27.9.2012...בתאריך 9.10.12 הוזמן הנמען, בשנית, לסור אל יחידת הדואר כדי לקבל את דבר הדואר".
מרישום זה עולה כי מסמך זה אינו מהווה אישור מסירה כדין של פסק הדין לנתבע.
יותר מזה – התובע העיד כי היה אסיר בבית הסוהר מתאריך 25.6.2012 ועד ליום 25.6.2013, מועד בו שוחרר (עמ' 3 לפרו' שו' 33). היינו, בתקופה בה נשלח אישור המסירה בדאר רשום היה התובע אסיר. זו כנראה הסיבה שלא סר לבית הדואר לקחת את אישור המסירה.
ככל שאכן עו"ד קלינגהופר תמך את בקשתו לפסיקתא ב"אישור מסירה" זה (כעולה מה"הודעה על הגשת פסיקתא" שהגיש ב"כ הנתבעת בתביעת האכיפה, שהעתקה צורף כנספח א' לבקשה והודעה שהגיש הנתבע) והשופטת שם לא הבחינה כי אין מדובר באישור מסירה כדין, הרי סיכוי (או "סיכון" מבחינת הנתבע) ביטול פסק הדין בתביעת האכיפה היה גבוה, ובכל מקרה לא היתה הצדקה למתן הפסיקתא בעת שניתנה (ללא הצגת אישור מסירה כדין של פסק הדין לתובע).
במקרה כזה, לו היה הנתבע מתעקש לראות את פסק הדין בתביעת האכיפה (המוזכר בפסיקתא שהיתה בפניו), כפי שהתכוון לעשות מלכתחילה, ומכוחו את אישור המסירה שנדרש בסעיף 25 לו, ובהיותו עורך דין במקצועו המבין את משמעויות העדר אישור המסירה, היה הדבר מדליק בראשו "נורות אדומות" בדבר ביסוס זכויותיה של הנתבעת בדירה, למרות רישומם מכח הפסיקתא.
כפי שאראה להלן, אין מדובר ברשלנות גרידא מצד הנתבע בנדון, אלא בהצטבר נתונים נוספים (דוגמת תכיפות המכר סמוך לאחר רישום זכויותיה של הנתבעת סוגיה אליה נתייחס בהרחבה להלן, העמדת הדירה למכירה טרם רישום הזכויות בה על שם הנתבעת והימצאותם של שוכרים בדירה להם הושכרה הדירה על ידי התובע עובר לרישום הזכויות בה על שם הנתבעת), מוביל הדבר למסקנה כי הנתבע "עצם עיניו" מראות את הבעייתיות בדבר זכויותיה של הנתבעת בדירה, למרות רישומן במרשם המקרקעין.
לכך השפעה בהכרעה בשאלת על תום ליבו של הנתבע.