הפסיקתא
31. עובר לחתימת הסכם המכר ובמסגרת בדיקותיו את זכויותיה של הנתבעת בדירה, לרבות עיון בנסח רישום המקרקעין של הדירה, ידע הנתבע, עורך דין במקצועו, כי הזכויות בדירה נרשמו על שם הנתבעת מכח צו בית המשפט. כך הצהיר ברורות בתצהירו (סעיף 8 לנ/4).
הוסיף וציין הנתבע בתצהירו (סעיף 8 לנ/4), כי ביקש מב"כ הנתבעת את צו בית המשפט לפיו נרשמו זכויותיה של הנתבעת, וזה העביר לידיו את הפסיקתא, עובר לחתימת הסכם המכר.
32. מעיון בפסיקתא עולים הנתונים הבאים (ונזכיר כי הנתבע הוא עורך דין במקצועו, ואת תום ליבו יש לבחון באופן סובייקטיבי גם בהתייחס למקצועו זה, כך לטעמי):
א. היא משקפת את הוראות פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, בתביעת האכיפה שהוגשה ביום 11.1.2012 בתה"ס 19279-01-11 שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה בקריות בפני כב' השופטת ענבל קצב-קרן;
ב. פסק הדין נשוא הפסיקתא ניתן ביום 30.8.2012 בהעדר הגנה;
ג. הפסיקתא, שנחתמה כאמור ביום 16.10.2012, מפרטת זכויות הנתבעת במספר נכסים ופסיקת מזונות לנתבעת כדלקמן:
1. מלוא הזכויות בדירה נשוא תובענה זאת;
2. מלוא הזכויות בדירה וביחידת דיור ברחוב צנינית 1/34 באילת;
3. חלק מהזכויות (15%) בנכס ברחוב יפו 130 בחיפה;
4. 40% מהעסק הזעיר "תרגומי איכות" 2007 (ה-60% הנותרים ישארו לתובע);
5. חיוב התובע בתשלום מזונות חודשי לנתבעת בשיעור של 5000 ₪, החל ממועד פרידתם בחודש ספטמבר 2010 ואילך;
33. בהמשך תצהירו נ/4 (פרקים א3-א4) פירט הנתבע פגישה שהיתה בינו לבין עו"ד פז גולדהורן (להלן: "עו"ד גולדהורן") מטעם התובע לכל המוקדם ביום 18.2.2013 (לאחר חתימת חוזה המכר, תשלום התמורה ורישום הזכויות בדירה על שמו). בפגישה זאת הציג בפניו עו"ד גולדהורן את טענות התובע בדבר זיוף הסכם הממון הלכאורי מכוחו ניתן פסק הדין בתביעת האכיפה וזכויותיו בדירה. הנתבע גם תיאר שיחה טלפונית שהיתה לו בנדון עם עו"ד קלינגהופר בנוכחות עו"ד גולדהורן (שיחה בה התבקש עו"ד קלינגהופר להמשיך להחזיק את כספי התמורה ששילם הנתבע, ואותם טרם העביר לנתבעת, אך השיב כי אין באפשרותו לעשות כן, ואם הנתבעת תדרוש הכספים ייאלץ להעבירם לידיה).
34. בהמשך תצהירו (פרק ב' הנושא את הכותרת "המועד בו התבררו לי ההליכים המשפטיים שקדמו לרישום זכויות הנתבעת 2", סעיף 25) ציין הנתבע כדלקמן:
"אבקש להדגיש, כי רק לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים המפורטים להלן (בין היתר התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, שעל בסיסו ניתנה הפסיקתא, כמפורט בסעיף 9 לעיל – ח"ש), התברר לי כי הזכויות בדירה נרשמו ע"ש הנתבעת... במסגרת תביעה לאכיפת הסכם יחסי הממון מיום 1.1.08 שהגידה הנתבעת... ביום 11.1.11 נגד התובע (תה"ס 19279-01-11, בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, כב' השופטת קצב-קרן)... עוד התברר לי בדיעבד, כי ביום 30.8.12 ניתן פסק דין המאשר את אכיפת ההסכם וביום 16.10.12 נחתמה על ידי בית המשפט הנכבד פסיקתא, המורה ,בין היתר, על העברת זכויותיו של התובע בדירה נשוא כתב התביעה ע"ש הנתבעת... יצויין כי בניגוד מוחלט לדרך הצגת הדברים על ידי התובע בכתב תביעתו, פסק הדין (שניתן בהעדר בתביעת האכיפה – ח"ש) הגיע לידיי רק לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים המפורטים כאן..." (ציטוט מסעיף 25 לנ/4).
נציין כי דבריו של הנתבע בסעיף 25 לתצהירו המצוטטים לעיל אינם מדוייקים, כעולה בבירור מסעיף 8 לתצהירו, המוזכר בסעיף 31 לעיל. שם ציין הנתבע כי ביקש, וקיבל, מב"כ הנתבעת עובר לחתימת הסכם המכר לרכישת הדירה, את הפסיקתא.
מהפסיקתא עצמה עולים הנתונים המפורטים בסעיף 32 לעיל.
את כל הפרטים הנ"ל ידע הנתבע מעיון בפסיקתא עובר לחתימת הסכם המכר עם הנתבעת, ולא לאחריו, בניגוד לדבריו בסעיף 25 לתצהירו המצוטטים בסעיף 34 לעיל.
לשון אחרת, בניגוד למפורט בסעיף 25 לתצהירו, הנתבע ידע עובר לחתימת ההסכם, על תביעת האכיפה (מספרה ומועד הגשתה, המצויינים בפסיקתא); כי תביעת האכיפה עוסקת בתביעה לאכיפת הסכם; כי פסק הדין בתביעה זו ניתן ביום 30.8.2012; כי פסק הדין בתביעת האכיפה ניתן בהעדר הגנה.
לא ברור מדוע לא דייק הנתבע בדבריו בסעיף 25 לתצהירו נ/4, במיוחד כשנשאל בחקירתו הנגדית לגבי דיוק דבריו בסעיף 25 לתצהירו, והשיב כי לא רואה כל סתירה בדבריו בסעיף זה לדברים אחרים שציין בתצהירו (עמ' 43 לפרו' שו' 10-11).
כשנשאל הנתבע "ברחל בתך הקטנה" לענין הסתירה בדבריו בין סעיף 8 לסעיף 25 לתצהירו, לא נתן תשובה מניחה את הדעת, ועדיין לא הבין (או שם עצמו לא מבין) את הסתירה בדבריו (עמ' 43 לפרו' שו' 27-31).
בכל מקרה, לאי דיוק זה בדבריו של הנתבע השפעה בהכרעה בשאלת תום ליבו.
35. בהמשך חקירתו הנגדית ציין הנתבע כדלקמן:
א. הוא הודה כי למד מהפסיקתא שמשקפת פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה (עמ' 44 לפרו' שו' 1-2).
ב. כשנשאל אם לא חשש לרכוש דירה שזכויות המוכרת בה נשענות על פסק דין בהעדר שיכול להיות מבוטל, השיב:
"אני סברתי ואני עדיין סבור שכשאני רוכש דירה על סמך נסח טאבו, שאני רואה את הפסיקתא, כשאני מנהל את המשא ומתן מול משרד עורכי דין ותיק, אני באמת לא חשבתי שאני צריך להתחקות אחרי כל ההיסטוריה שקיימת. ישבתי ימים ולילות וניסיתי לבחון אם היה משהו שעשיתי לא בסדר" (עמ' 44 לפרו' שו' 5-8).
ג. כשעומת עם האפשרות, שהיה יכול לבקש את פסק הדין שניתן בהעדר בתביעת האכיפה בנוסף לפסיקתא (פסק הדין צורף כנספח י' ל/4), ואז היה רואה כי פסק הדין דורש ש"העתק פסק הדין יומצא על ידי התובעת (הנתבעת דנן – ח"ש) לנתבע (התובע דנן – ח"ש) וזאת לא יאוחר מ-30 ימים מיום קבלת פסק הדין על ידה. אישור מסירה יוגש לתיק בית המשפט" (סעיף 25 לפסק הדין). במצב כזה הוא היה יכול לדרוש את אישור המסירה מב"כ הנתבעת להסכם המכר (עו"ד קלינגהופר) שיצג אותה גם בתביעת האכיפה, ואז לעשות הערכת סיכון של אפשרות ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, השיב:
"כשאני מקבל פסק הדין ומבקש לחתום על פסיקתא, אף שופט לא יחתום על פסיקתא אם לא קוימו כל תנאי פסק הדין. אני גם משער שביקשתי לראות את פסק הדין . יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל פסיקתא מספקת אותי" (עמ' 44 לפרו' שו' 13-15).
מתשובותיו הנ"ל של הנתבע עולה ברורות כי ידע שפסק הדין נשוא הפסיקתא ניתן במעמד צד אחד (בהעדר הגנה).
סביר כי לנוכח מקצועו כעורך דין בתחום האזרחי והמקרקעין (כפי שציינו לעיל) היה מודע לסיכוני ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (חיזוק למסקנה זאת נראה להלן כשנבחן את תנאי הסכם המכר דנן שאינם שגרתיים ובאים בעליל להגן על האינטרסים של הנתבע, עד לרישום הזכויות על שמו, ובכך לכאורה להבטיח את הגנת תקנת השוק במקרקעין על רכישה זאת).
לכן גם לא שלל כי ביקש העתק מפסק הדין בתביעת האכיפה מעבר לפסיקתא, רק לא ברור (והנתבע לא סיפק הסבר לכך) מדוע ויתר על דרישה זאת ולא התעקש עליה.
ככל שהיה מתעקש על דרישה זאת כאמור, היה יכול לדרוש לראות את אישור המסירה אותו נדרשה הנתבעת בפסק הדין להמציא לבית המשפט תוך 30 ימים מיום קבלתה את פסק הדין. אם היה עושה כן, היה מגלה כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראות סעיף 25 לפסק הדין ולא המציאה אישור מסירה כנדרש.