התנהלות הנתבע לאחר רישום המקרקעין על שמו
62. אכן בחינת תום לב של הקונה לצרכי תקנת השוק במקרקעין צריכה להתבצע עד רישום המקרקעין על שמו. יחד עם זאת סבורני כי התנהלות הנתבע לאחר רישום המקרקעין על שמו, כפי שאעמוד עליה להלן, מחזקת המסקנה, כי עוד טרם רישום המקרקעין על שמו, ולמעשה עוד טרם חתימת הסכם המכר, כבר חשד הנתבע בטיב זכויותיה של הנתבעת במקרקעין, אך בחר ל"עצום עיניו" ולא לברר לאשורן את טיב זכויותיה בדירה.
פגישת הנתבע עם עו"ד גולדהורן
63. לתובע נודע על פעולותיה של הנתבעת למכירת הדירה לנתבע מהשוכרים בדירה (ראה סעיף 29 לעיל). לנוכח כך פנה התובע ממקום כלאו לעו"ד גולדהורן לבדיקת הענין.
64. עו"ד גולדהורן נתן תצהיר בנדון (ת/5) ובו תיאר פגישה שהתקיימה בינו לבין הנתבע מיד לכשנודע לו סיפור מכירת הדירה מפי התובע.
בתצהירו ציין עו"ד גולדהורן כי הפגישה התקיימה ביום 14.2.2013 או בסמוך לכך (סעיף 3 לת/5), אך בחקירתו הנגדית תיקן וציין כי הפגישה התקיימה ביום 18.2.2013 לכל המוקדם, אך כנראה ביום 18.2.2013 (עמ' 19 לפרו' שו' 23-30). היינו לאחר פרעון השיק המעותד שמסר הנתבע בידיו של עו"ד קלינגהופר בעבור יתרת התמורה החוזית על-פי הסכם המכר (סבורני כי אין מחלוקת כי השיק המעותד נפרע בזמנו, 15.2.2013, כעולה מתדפיס הבנק של הנתבע שצורף בהודעת הנתבע מיום 18.3.2019 שאושר להגשה בהחלטתי מיום 3.4.2019).
הנתבע ציין בתצהירו נ/4, כי הפגישה עם עו"ד גולדהורן בעניינו של התובע והזכויות בדירה התקיימה במשרדו ביום 18.2.2013 לכל המוקדם.
לצרכי הדיון דנן, אצא מנקודת הנחה, שלא נסתרה, כי הפגישה בין הנתבע לעו"ד גולדהורן התקיימה ביום 18.2.2013.
65. במועד הפגישה כבר הובררה לנתבע עמדתו של התובע בדבר זכויותיו בדירה ופעולות המרמה שמייחס לנתבעת (סעיף 14 לת/5).
66. אין מחלוקת כי במהלך הפגישה, בנוכחות עו"ד גולדהורן, התקשר הנתבע לעו"ד קלינגהופר ושוחח עימו טלפונית על רמקול (כדי שעו"ד גולדהורן יוכל לשמוע השיחה) והציג בפניו את טענותיו של עו"ד גולדהורן. באותה שיחה אישר לו עו"ד קלינגהופר כי מלוא התמורה החוזית עדיין בידיו אך הוא לא יוכל להמשיך ולהחזיקה אם תבקש הנתבעת את הכסף (ראו סעיף 33 לעיל; עדותו של הנתבע עמ' 56 לפרו' שו' 28-32; עדותו של עו"ד גולדהורן עמ' 21 לפרו' שו' 18-22).
67. לכאורה במועד השיחה האמורה עם עו"ד גולדהורן (18.2.2013), שהתקיימה כ-13 ימים לאחר רישום הזכויות בדירה על שם הנתבע (שבוצע ביום 5.2.2013) וכשלושה ימים לאחר תשלום יתרת התמורה החוזית (שבוצע ביום 15.2.2013) היה מצופה מהנתבע כי יפעל בנמרצות לביטול העסקה, או לפחות לנקוט בדרך משפטית שתבטיח את אי העברת התמורה מידיו של עו"ד קלינגהופר לידיה של הנתבעת או מי מטעמה. נזכיר כי בנקודת זמן זאת, כספי התמורה החוזית היו בידיו הנאמנות של עו"ד קלינגהופר.
68. היו בידיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, כלים לחייב את עו"ד קלינגהופר להשאיר את כספי הנאמנות בידיו מכח תנאיי ההסכם עצמו, כדלקמן:
א. היה יכול להודיע לנתבעת, באמצעות עו"ד קלינגהופר (בא כוחה בהסכם המכר) על הפעלת התנאי המפסיק שסעיף 8(ב) להסכם המכר (עליו עמדנו בהרחבה לעיל) לנוכח אי התאמה מהותית בעצם זכויותיה של הנתבעת בדירה ולדרוש השבת הכספים שבידיו של עו"ד קלינגהופר, ובוודאי שלא להעבירם לידי הנתבעת טרם בירור טענותיו של התובע בנדון.
ב. אם נבחן היטב את הוראות ההסכם הנוגעות לתשלום התמורה (סעיף 4 להסכם) נראה כי הן התשלום הראשון והן התשלום השני הותנו, בין היתר, במסירת החזקה בדירה. היינו – כל עוד לא נמסרה החזקה בדירה, הכספים צריכים להיוותר בנאמנות בידיו של עו"ד קלינגהופר.
אין מחלוקת כי החזקה בדירה טרם נמסרה לנתבע ביום 18.2.2013, מועד בו נודע לו על טענותיו של התובע בקשר לזכויותיו בדירה וטענותיו בקשר לפעולות המרמה הלכאוריות של הנתבעת בנדון (ראו סעיף 54 לעיל).
לכאורה טרם מסירת החזקה בדירה לא היה רשאי עו"ד קלינגהופר להעביר התמורה לנתבעת. היה יכול הנתבע להציג טיעון זה בפני עו"ד קלינגהופר, ובכך לשכנעו לעכב את העברת יתרת התמורה לנתבעת, ובכך להרוויח זמן לבירור טענות התובע תוך הבטחת כספיו.
69. תחת זאת בחר הנתבע לשבת באפס מעשה, לא לפעול לביטול העסקה או לעכוב הכספים שעדיין היו בנקודת זמן זאת בידיו של עו"ד קלינגהופר, למרות שכאמור שהיו לו כלים לעשות כן מכח הסכם המכר עצמו, מהטעם הבא אותו ציין:
" אני סיימתי את רישום העסקה ומסרתי תמורה, אני מבחינתי רוצה לקיים את העסקה, בניגוד ללקוח שלך, שמצד אחד מגיש בקשה לביטול העסקה ומצד שני מגיש תביעה לקבל את הכסף מהעסקה. מבחינתי העסקה שרירה וקיימת נעשתה בתום לב והסתיימה ברישום" (עמ' 578 לפרו' שו' 1-6).
תשובה זאת של הנתבע מחזקת את התרשמותי, כי הנתבע חשד מלכתחילה בטיב זכויותיה של הנתבעת בדירה, אך בחר "לעצום עיניו" ובחר לא לבצע בדיקה ראויה לגבי טיב הזכויות האמורות, תוך שכיוון העסקה מלכתחילה, בתנאיי הסכם חריגים כמפורט לעיל, לרישום מהיר של הזכויות בדירה על שמו בשביל לזכות בהגנת תקנת השוק במקרקעין. כאמור, הנתבע הוא עורך דין פעיל בתחום האזרחי והמקרקעין, וסביר להניח כי תקנת השוק במקרקעין על תנאיה מוכרים לו.
אציין כי עו"ד גולדהורן ציין בעדותו, כי לאחר שפירט בפני הנתבע את גרסתו של התובע, "לא זוכר שהנתבע נראה מופתע" ( עמ' 20 לפרו' שו' 27). עובדה זו דווקא מפתיעה אותי, שכן לטעמי, אם לא היה מקונן החשד בליבו של הנתבע עובר לחתימת הסכם המכר או עד לרישום המקרקעין על שמו, כפי שאני מעריך שהיה, הוא היה צריך להיות מאוד מופתע, באופן שהפתעה כזאת לא היתה נעלמת מעיניו של עו"ד גודלהורן.
פגישת הנתבע עם עו"ד דותן לוי
70. לתצהיר עדותו של התובע (ת/1) צורף כנספח י' מכתבו של עו"ד דותן לוי מיום 19.2.13 בו צויין כדלקמן:
"בהמשך לשיחתנו הטל' מיום 19.2.13 הריני מתכבד בזה להודיעך, כי ביום 10/2/2013 פגשתי את מר רן לוין, עו"ד, ברחוב נתנזון, חיפה (באופן אקראי) תוך שהלה שאלני לפשר הסכם ממון, עליו מתנוססת חתימתי וחותמתי.
למשמע דברים כגון דא, הבהרתי למר ...לוין... כי מעולם לא ניסחתי ההסכם ו/או ייצגתי מי מהצדדים לו וכי למצער, חתימתי כמו גם חותמתי עליו, ניטלו כפועל יוצא של מעשה זיוף (העתק-הדבק בידי גב' אילנה סבג-בסלמן) מכוחו של תצהיר מטעם המוסד לביטוח לאומי, עליו חתמתי בעבר.
עוד ובנוסף, הבהרתי לעו"ד לוין, כי בכגון זה, אצתי בבהילות להגיש תלונה למשטרת ישראל".
לכאורה ממכתבו זה של עו"ד דותן לוי עולה כדלקמן:
א. עובר לחתימת הסכם המכר, או לפחות טרם רישום הזכויות בדירה על שמו, ראה הנתבע את הסכם הממון הלכאורי עליו נסמכה תביעת האכיפה. זאת בניגוד לגרסתו בתובענה זאת, כי ראה הפסיקתא בלבד עד לרישום הזכויות בדירה על שמו, ולא ראה את פסק הדין בתביעת האכיפה ואף לא את הסכם הממון הלכאורי.
ב. כבר ביום 10.2.13 ידע הנתבע על אפשרות זיוף הסכם הממון הלכאורי עליו נסמך פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעת האכיפה, מכוחו הוצאה הפסיקתא שעל בסיסה נרשמו זכויותיה של הנתבעת בדירה. היינו טרם פרעון יתרת התמורה מכוחו של השיק המעותד, שפרעונו היה ביום 15.2.13.
71. הנתבע בתצהיר עדותו הראשית ציין, כי עו"ד דותן לוי טעה בתום לב בתאריך הפגישה ביניהם, שהיתה ביום 17.2.13, לאחר מועד פרעון השיק המעותד (סעיף 52 לנ/4).
לתצהירו צירף הנתבע, כנספח יט, תכתובות בין בא כוחו לעו"ד דותן לוי, כדלקמן:
א. מכתב בא כוחו של הנתבע, עו"ד שאולי כהן, לעו"ד דותן לוי, מיום 8.7.2014, בו השיג בפניו כי הפגישה האמורה לא היתה ביום 10.2.13 אלא שבוע לאחר תאריך זה (להלן: "מכתב ההשגה").
ב. מכתב תשובתו של עו"ד דותן לוי למכתב ההשגה מיום 23.7.2014 בו הודה כי לאחר שחזור הנתונים, הוא מאשר כי הפגישה האקראית בינו לבין הנתבע היתה ביום 17.2.13.
היות שעו"ד דותן לוי לא הוזמן לעדות על ידי מי מהצדדים, לא נותר לי אלא לקבוע כי הפגישה האקראית בינו לבין הנתבע התרחשה ביום 17.2.13, יומיים לאחר פרעון השיק המעותד באמצעותו שולמה יתרת התמורה החוזית.
72. יחד עם זאת יש להדגיש (ועמד על כך התובע בסיכומיו), במסגרת מכתב ההשגה, לא השיג הנתבע על יתר תוכן מכתבו של עו"ד לוי לעו"ד גולדהורן שצוטט בסעיף 70 לעיל, למעט כאמור תאריך הפגישה האקראית. מכאן לכאורה כי הנתבע מסכים ליתר תוכן זה של מכתבו של עו"ד לוי האמור (במסגרתו כאמור נודע לו לכאורה על זיוף הסכם הממון הלכאורי נשוא תביעת האכיפה). חיזוק מסקנה זאת עולה מהעובדה, כי גם בתצהירו לא הסתייג הנתבע מתוכן מכתבו האמור של עו"ד דותן לוי, למעט מתאריך פגישתם כאמור (סעיף 52 לנ/4).
רק בחקירותיו הנגדיות בתאריכים 3.3.2019 ו- 11.3.2019 הכחיש הנתבע גם את יתר תוכן מכתבו של עו"ד דותן לוי, בציינו כדלקמן:
"כל הסיפור שסיפרת לא היה ולא נברא מבחינת תאריכים ותוכן שיחה. דותן לוי עורך דין מחיפה, אני מכיר אותו שנים רבות למד שנתיים-שלוש מעלי בבית הספר התיכון.
במעמד חתימת הסכם המכר, סברה הנתבעת 2 ששמי רן לוי ולא לוין. היא שאלה אותי אם אני קשור לעורך דין דותן לוי, ואמרתי לה שלא, אם כי אני מכיר אותו. אמרה לי שפעם יצאה איתו. ב-17.2, שעד אז הסתיים הרישום ושולמה מלוא התמורה, דרכנו נפגשות, אני ודותן לוי אחרי שחודשים לא ראיתי אותו. בשיחת חולין, אני אומר לו שרכשתי דירה ממישהי שיצאת פעם איתה. הוא שאל מי זאת ואמרתי לו הלנה בטלמן. הוא אמר לי אתה לא מבין איזה סיפורים היה לי איתה, היא אמרה שאני אבא של הילדים שלה, שאני לא משלם לה מזונות, והוא רווק, האשימה אותי על זיוף הסכם ממון, תלונות למשטרה ובזה זה מסתיים. מה אני מבין? שבכלל לא היו לו שום סיפור שיצא איתה כבת זוג אלא היא העלילה עליו דברים של זוג והסכם ממון וזה הכול. למחרת הגיע אליו עורך דין גולדהורן ואמר לי שדיבר עם זוטא והוא מספר שגב' הלנה בטלמן גזלה לו את הדירה, תרמית, וזייפה הסכם ממון ואני אפילו לא משער ולא מקשר לאותה שיחה עם דותן לוי... באים ומציגים כאילו שיתפתי פעולה. חייגתי על רמקול לעורך דין קלינגהופר וביקשתי לעצור את הכספים. הכול בנוכחות עורך דין גולדהורן. הייתי מאוד מופתע (עמ' 45 לפרו' שו' 8-20).
לנוכח תשובתו זאת, נשאל הנתבע על ידי ב"כ התובע כדלקמן:
"גרסה מעניינת אבל מכתבו של דותן לוי מופיע בפנינו, בנספח י"ט, מיום 19.2.13. הוא מפרט פה התרחשות מאוד מפורטת. מכתבו של עורך דין כהן מיום 8.7. לא מכחיש שום דבר מהאמור, אלא רק את התאריך. גם במכתבו של דותן לוי מיום 23.7. הדבר היחיד שמשנה הוא התאריך. כשאני מסתכל וקורא את תצהירך וההתייחסות בקשר לאותה פגישה בסעיפים 51 ואילך, אתה לא מכחיש את הדברים אלא מתייחס רק לתאריך ומתחמק מלתת גרסה מה בדיוק נאמר באותה פגישה. אתה כובש את גרסתם ומעלה אותה רק עכשיו" (עמ' 45 לפרו' שו' 21-26).
על שאלה זאת השיב הנתבע:
" צר לי שבחרת לא לזמן את מר דותן לוי" (עמ' 45 לפרו' שו' 27).
לנוכח מהלך הדברים גם בית המשפט הקשה על הנתבע ושאלו כדלקמן:
"אתה צרפת את אותה תכתובת נספחי י"ט, ואם אני מסתכל על אותו מכתב מיום 19.2.13, הוא אומר ששם שאלת לגבי פגישה אקראית ושאלת אותו לפשר הסכם הממון שם מתנוססת חתימתו והחותמת שלו. הוא הבהיר לך שמעולם לא ניסח את ההסכם. מאיפה הוא מביא את הדברים האלה" (עמ' 45 לפרו' שו' 30-33).
על כך השיב הנתבע, כדלקמן:
"אני משער שהנושא שהיה אקוטי מבחינתי היה המועדים. אני חושב שאם היו מזמנים אותו ועורך דין כהן היה חוקר אותו, כי אז הוא היה נזכר בדיוק בשיחה שהייתה. אני זוכר כל דבר ודבר, זה חרוט לי בעור" (עמ' 45 לפרו' שו' 34-36).
לנוכח תשובתו זו שוב הקשה בית המשפט על הנתבע כדלקמן (ויש חשיבות לשאלות לכן אני מצטטן במדוייק):
"אתה הצגת לנו כרגע גרסה ובאותה גרסה אתה מנסה לשכנע ולומר לנו שהשיחה הייתה למעשה שיחת חולין ואפילו רכילותית. אבל מהמכתב מיום 19.2.13 שעורך דין לוי שולח לעורך דין, זו לא שיחה רכילותית. זו שיחה שבה הוא אומר שהבהרתי למר לוין שמעולם לא ניסחתי את ההסכם. אתה גם מבין שכל הרישום בטאבו מרושם על אותה פסיקתא ועל אותו הסכם. אז זו לא שיחה רכילותית אלא מהותית בינך לבין דותן לוי" (עמ' 46 לפרו' שו' 1-5).
על כך השיב הנתבע כדלקמן:
"אם כך היה עולה בשיחה, אז הייתי רץ מכיכר פריז למשרד של קלינגהופר ועוצר בצו את העסקה, אבל אז הכסף כבר עבר. אני מעיד מה שהיה" (עמ' 46 לפרו' שו' 6-7).
לנוכח תשובתו זאת נשאל הנתבע כדלקמן:
"האם מה שאתה מנסה לומר זה שעם כל הכבוד לעורך דין דותן לוי, בכל הקשור למכתב מיום 19.2.13, הוא מדבר מהרהורי ליבו ואין קשר למציאות (עמ' 46 לפרו' שו' 8-9).
על כך השיב הנתבע:
"אני משער שהתובע הוא לקוח של עורך דין דותן לוי. שמענו שהתובע דיבר איתו. לכן אני לא יודע מה הייתה ההשפעה. שמענו מפז ומהתובע שהוא דיבר עם דותן מהכלא. אני לא יודע ממה חשש או לא חשש דותן. עובדה שלא הזמינו אותו" (עמ' 46 לפרו' שו' 10-12).
כל העדויות הנ"ל נשמעו בישיבת יום 3.3.19. בישיבת יום 11.3.19 שב וציין הנתבע כדלקמן:
"גם בדיון הקודם ניסית לבנות תילי תילים על המכתב של דותן לוי והפגישה עמו. אעשה לך סדר גם מבחינת ציר הזמן: פגשתי את דותן לוי ב- 17/2. מר זוטא בדיון הקודם ובתצהיר שלו ובהחלטה של כב' השופטת וסרקרוג מציין שהוא דיבר עם דותן לוי ב- 20/2. פז בחקירתו מציין שהוא דיבר עם דותן אחרי שמר זוטא דיבר עם דותן שכן הוא כבר דיבר איתו. לכן כשפגשתי את דותן ב- 17/2 אני ניגשתי אליו, הרי הוא לא יכול היה לדמיין כי קניתי דירה, כי רק ב- 20 הוא ידבר עם זוטא, לכן כל הדברים שדוברו כאן, לא יכלו היו להעלות מפי מר לוי. לכן כל הדברים שנאמרו ע"י מר לוי, לא יכלו להיאמר. אני דיברתי איתו על גב' בטלמן כבת זוגו לשעבר. אני מזכיר כי ב- 17/2, כל הדיון שלך הוא תיאורטי, כי הזכויות נרשמו והכסף עבר. לא עלה חצי מילה לנושא הסכם ממון מזויף" (עמ' 56 לפרו' שו' 17-25).
נימוקיו הנ"ל של הנתבע, מדוע לא כלל במסגרת מכתב ההשגה ששלח בא כוחו (בנוגע לתאריך הפגישה) כל השגה או הכחשה לענין תוכן הפגישה, כמתואר במכתבו של עו"ד דותן לוי, לא שכנעו אותי.
יותר מזה - תשובת הנתבע כי במכתב ההשגה היתה התייחסות לתאריך הפגישה בלבד כי זה נראה לו הנושא האקוטי, אפילו די מפליאה. זאת כיוון שלכאורה מתוכן מכתבו הנ"ל של עו"ד לוי עולה האפשרות, כי עובר לחתימת הסכם המכר, או למצער עובר לרישום הזכויות בדירה על שמו, ראה הנתבע את הסכם הממון הלכאורי עליו נסמכה תביעת האכיפה, וכבר ביום 17.2.13 (אם ניקח בחשבון את תיקון התאריך) ידע הנתבע על אפשרות זיוף הסכם הממון עליו נסמך פסק הדין בתביעת האכיפה שניתן בהעדר. היינו ביום 19.2.2013 עת נפגש עם עו"ד גולדהורן כבר ידע הנתבע לכאורה על אפשרות זיוף הסכם הממון על ידי הנתבעת, בניגוד לעדותו בפני (עמ' 43 לפרו' שו' 19).
העובדה כי הדירה לא הוזכרה במכתבו האמור של עו"ד לוי (אחת מטענות הנתבע בסיכומיו) אינה מעלה או מורידה מהעובדה הלכאורית, כי הנתבע היה מודע לאפשרות זיוף הסכם הממון הלכאורי עובר לחתימת ההסכם, ולמצער עובר לתשלום מלוא התמורה או רישום הזכויות בדירה על שמו.
73. בנסיבות אלה שוכנעתי כי הכחשת תוכן מכתבו של עו"ד דותן לוי (למעט התאריך) רק במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע (כשאפילו לא הכחיש את תוכן המכתב בתצהיר עדותו הראשית כמצויין לעיל) ללא כל הסבר משכנע לכך מהווה "עדות כבושה", כטענת התובע בסיכומיו, שערכה ומשקלה מועטים ביותר. עד המוסר עדות כבושה, חשוד מטבע הדברים על אמיתותה, ככל שאין בפיו הסבר משכנע מדוע נכבשה עדותו עד כה, במשך תקופה ארוכה (י. קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009, חלק ראשון, עמודים 500-507).
זאת ועוד – הנתבע מלין על כי התובע לא טרח להביא לעדות את עו"ד דותן לוי. נראה כי נשכח מהנתבע כי נטל הראיה והשכנוע להוכחת קיומם של תנאי תקנת השוק במקרקעין מוטל על הקונה, המבקש ליהנות מתקנת השוק הנדונה (ועמדנו על כך לעיל). מכאן, ככל שרצה לסתור את תוכן מכתבו של עו"ד דותן לוי מיום 19.2.2013 (המוזכר בסעיף 70 לעיל) עליו היתה מוטלת החובה להביאו לעדות ולתחקרו על תוכן מכתבו האמור, תוך העמדת דברים על דיוקם, כגרסתו. משלא עשה כן משמש הדבר לחובת גרסתו מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד (יעקב קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009 חלק שלישי, עמ' 1649).
למצער היה על הנתבע, במסגרת מכתב ההשגה, לא להסתפק בהעמדת עו"ד לוי על דיוקו של תאריך הפגישה בלבד (שהיתה ב-17.2.2013 ולא ביום 10.2.2013 כפי שנרשם במכתבו), אלא אף העמדת יתר תוכן המכתב על דיוקו, כגרסתו של הנתבע.
משלא עשה הנתבע גם את זה, ואף לא העמיד הדברים על דיוקם בתצהיר עדותו הראשית (נ/4) אלא רק בחקירתו הנגדית, אין מנוס מקביעה כי מדובר ב"עדות כבושה".
74. המסקנות כאמור מכל הנ"ל הן, כי יש אפשרות קרובה שהנתבע ראה את הסכם הממון הלכאורי הנטען למזוייף על ידי התובע, עובר לחתימת ההסכם (או לפחות עובר לרישום הזכויות בדירה על שמו). סביר כי ההסכם המדובר הועבר אליו על ידי הנתבעת, באמצעות באי כוחה, בין יתר המסמכים לצורך בדיקותיו את זכויותיה של הנתבעת בדירה.
זה לכאורה ההסכם עליו שאל הנתבע את עו"ד לוי בפגישתם האקראית ברחוב ביום 17.2.13, וזה ההסכם על אודותיו אמר לו עו"ד לוי באותה פגישה כי הוא מזוייף.
נסיונו כיום של הנתבע להרחיק עצמו מאותו הסכם ממון לכאורי (טוען כי לא ראה אותו עובר לחתימת ההסכם או טרם רישום הזכויות בדירה על שמו, ולא על אודותיו דיבר עם עו"ד לוי במסגרת פגישתם ביום 17.2.2013) רק מחזק את מסקנתי לאורך כל הדרך, כי הנתבע חשד בטיב זכויותיה של הנתבעת בדירה, אך בחר "לעצום עיניו" ולא לבצע בדיקה ראויה, עובר לחתימת ההסכם.
75. בהקשר זה ראוי לשים לב לנקודה נוספת, שלצערי לא מוסיפה למהימנות הנתבע בטענתו כי לא חשד ולא "עצם עיניו" בטיב זכויותיה של הנתבעת בדירה.
כשנשאל לגבי תוכן השיחה בפגישה עם עו"ד לוי ביום 17.2.2013 (שהיתה לאחר רישום הזכויות בדירה על שמו), ולכך כי היתה לכאורה שיחה מהותית ולא רכילותית (עמ' 46 שו' 1-5, קטע שגם צוטט במסגרת סעיף 71 לעיל), השיב:
"אם כך היה עולה בשיחה, אז הייתי רץ מכיכר פריז למשרד של קלינגהופר ועוצר בצו את העסקה, אבל אז הכסף כבר עבר. אני מעיד מה שהיה" (עמ' 46 לפרו' שו' 6-7).
אם כך, מדוע לא פעל כך לאחר הפגישה עם עו"ד גולדהורן, שהתרחשה יומיים לאחר מכן, ביום 19.2.2013, אלא בחר לסמוך על תקנת השוק במקרקעין, כשכספי התמורה החוזית היו עדיין בידיו של עו"ד קלינגהופר (ראו סעיף 67 לעיל)?!
נשאל על כך הנתבע אך הוא כאמור הכחיש בעדותו הכבושה את תוכן השיחה עם עו"ד לוי (ראו את תשובתו המלאה של הנתבע לשאלה האמורה, כמצוטט בסוף סעיף 71 לעיל, עמ' 56 לפרו' שו' 17-25).