44. אין גם לקבל את טענת הנתבעת 1 כי יצאה ידי חובתה בכך שפרסמה באתר האינטרנט את התנאים הכללים, בהם הדרישה לגבי תוקף הדרכון ובכך שמוסרת ללקוחותיה בדרך כלל דף תנאים כלליים.
45. מידע זה לא רק שלא נמסר פיזית לתובעים (כפי שהעיד התובע בעצמו), אלא שאין לצפות מהתובע שאינו אדם צעיר, ואשר אינו בקי ברזי האינטרנט לגלוש באתרי הנתבעת ולבדוק מהם אותם תנאים כלליים עלומים.
46. הדברים חלים ביתר שאת כאשר התובעים הסתמכו על הנתבעת 1 וראו בה כגוף מקצועי, כפי שעולה מעדותו של התובע 1:
"אני ועוד 3 משפחות חברים יוצאים מדי שנה לטיול בחו"ל. כמעט רוב הטיולים נעשו אצל נאזרין טורס. אני סומך עליהם" [עמ' 1, שורה 18].
47. על אחריותה של סוכנות נסיעות כלפי לקוחותיה נכתב באריכות ובפירוט בח"א 804/07 בית הדין לחוזים אחידים בירושלים – דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח' [פורסם בנבו]. בפסק הדין זה קבע בית הדין לחוזים אחידים כי סוכנות נסיעות לא תוכל לטעון עוד להגנתה כי היא משמשת רק מתווך בעסקות בין לקוחות לבין ספקי שירות. בית הדין קבע כי סוכנות הנסיעות אינה מתווך בלבד – יש לה אחריות משמעותית כלפי לקוחותיה, והיא אינה יכולה להתנער מאחריות זו. בזכות ניסיונה ומומחיותיה, יש לסוכנות הנסיעות מעמד חשוב בשלב הייעוץ וההחלטה לפני ההזמנה. הסוכנות נתפסת על ידי הלקוחות כגורם שניתן להסתמך על דבריו ולתת בו אמון, ולכן לפי פסק הדין, היא אמורה לשאת באחריות הנגזרת מכך.
וכלשונו של פסק הדין:
סוכנות נסיעות איננה יכולה לטעון כי מעמדה מוגבל למתן שירותי "תיווך" או למעמד של "שלוח" בלבד, שכן פעולות רבות שהיא מבצעת חורגות מגדר מאפייניו הידועים של מוסד התיווך או של יחסי שליחות. המבקשת נוטלת חלק פעיל ביצירת העסקאות, כאשר היא זו המחתימה את הלקוחות על חוזים (הנערכים מולה ולא אל מול הספקים), גובה מהלקוחות את הכספים ומתחייבת לספק להם את השירותים המוצעים. בנסיבות אלה, אין מקום לראות אותה כמתווכת, תפקיד המתמצה בהפגשת הצדדים בלבד ולא ביצירת ההתחייבות המשפטית עצמה, או כשלוח, היוצר אומנם התחייבות משפטית, אך אינו מהווה צד לה. ודוק, איננו שוללים את האפשרות שגורם העוסק בתחום שירותי התיירות יבחר להגביל את פעילותו, באופן כללי או במקרה נתון, למתן שירותי "תיווך" או "שליחות" (השוו, למשל, ת"א (מחוזי חי') 371/82 ציטיאט נ' רשף תיירות נסיעות (השופט מרגלית)). כל שאנו קובעים, על בסיס דפוס הפעילות שהמבקשת הגדירה לעצמה, כי אין הוא מתאים למסגרות הידועות של יחסי "תיווך" או "שליחות".