פסק דין
1. בפני תובענה לפיצוי כספי על סך של 33,900 ₪ אשר הוגשה ע"י התובעים שהינם בני משפחה (להלן: "התובעים") כנגד חברת נאזרין טורס בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וכנגד קווי חופשה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). וכן הודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת 1 כנגד הנתבעת 2.
2. התובעת 3 , בתם של התובעים 1 ו-2 סובלת משיתוק בחצי גופה הימני ונקבע לה 60% נכות לצמיתות על ידי המל"ל.
3. הנתבעת 1 הינה חברה פרטית המשמשת סוכנות נסיעות קמעונאית באמצעותה רוכשים לקוחות שירותי תיירות.
4. הנתבעת 2 הינה ספק תיירות אשר מוכרת מוצריה בין היתר באמצעות סוכני נסיעות.
רקע:
5. בתאריך 7.7.18 רכשו התובעים, באמצעות הנתבעת 1 חבילת תיור הכוללת כרטיסי טיסה מלון והעברות לאנטליה לתקופה שבין 25.7.18 ועד ליום 1.8.18.
6. התובעים שילמו לנתבעת 1 את מלוא התשלום עבור חבילת הנופש וכרטיסי הטיסה על סך של 16,700 ₪.
7. הספק של חבילת התיור הייתה הנתבעת 2.
8. בעת הגעת התובעים לשדה התעופה באנטליה, לא התאפשרה כניסתה של התובעת 3 לאנטליה וזאת בשל העובדה כי תוקף דרכונה היה פחות מ- 6 חודשים.
9. התובעת 3 סובלת משיתוק בחצי גופה הימני ונקבע לה 60% נכות לצמיתות על ידי המל"ל.
10. לאור מגבלותיה של התובעת 3, החליטו הוריה, התובעים 1 ו-2, לשוב עימה לארץ, אך בשלב זה נלקחו התובעים למרתף בנמל התעופה באנטליה, שם הוחזקו בתנאי מעצר במשך של יותר מ-17 שעות ולבסוף, כדי לחזור לארץ נאלצו התובעים לשלם סכום של $700 (דולר ארה"ב), עבור כרטיסי הטיסה חזרה לישראל.
טענות הצדדים:
11. התובעים טענו כי אין זו הפעם הראשונה שהם מזמינים כרטיסי טיסות וחבילות נופש דרך הנתבעת 1 וכי התובעים סמכו והסתמכו על הנתבעות ועל מקצועיותן.
12. התובעים טענו כי על הנתבעות היה לבחון ולבדוק את הדרכונים בטרם רכישת חבילת הנופש והיה עליהן להתריע בפני התובעים כי מועד פקיעת תוקף הדרכון של התובעת 3 הוא פחות מ-6 חודשים מהמועד שהייתה צפויה לשוב ארצה.
13. התובעים טענו כי חבילת הנופש וכרטיסי הטיסה נרכשו 18 ימים לפני מועד הטיסה והנתבעות היו אמורות לדעת על מועד פקיעת תוקף הדרכון של התובעת 3.
14. לדברי התובעים, לא נמסר להם כי דרוש כי תוקף דרכונם יהא לתקופה של 6 חודשים ממועד חזרתם ארצה.
15. עוד טענו התובעים כי מיד לאחר חזרתם לישראל, פנו התובעים אל הנתבעת 1 בדרישה לקבל את כספם חזרה וכן לפצותם בגין עוגמת הנפש וההשפלה אליה נקלעו, אך לא התקבלה כל תשובה מצידה של הנתבעת 1.
16. מנגד, טענה הנתבעת 1 כי האחריות על בדיקת מועד פקיעת תוקף הדרכון מוטלת על הנוסע בלבד והנתבעת אחראית רק להסביר בפני התובעים כי עליהם לוודא את תוקף הדרכון וכי הוא לא פחות מ-3 חודשים וכך עשתה.
17. בנוסף, טענה הנתבעת 1 כי גם במסגרת תנאי ההתקשרות המופיעים באתר האינטרנט של הנתבעת 1 נקבע כי האחריות לבדיקה כי הדרכון בתוקף וכי תוקפו הינו לפחות ל-6 חודשים, הינה של הנוסע ושלו בלבד, וכי לא תישמע טענה בעניין זה.
18. עוד טוענת הנתבעת 1 כי היא נוהגת למסור ללקוחותיה במעמד ביצוע ההזמנה דף תנאים כלליים, אשר מתמצת את האמור בתנאים הכלליים שבאתר.
19. עוד טוענת הנתבעת 1 כי הינה בגדר "מתווך" בלבד בין התובעים ובין הנתבעת 2, אשר האחריות למקרה רובצת לפתחה.
20. עוד טענה הנתבעת 1 כי במסגרת ביצוע ההזמנה, התריעה נציגתה בפני התובע 1 כי עליו לוודא כי תוקף הדרכונים הינו לתקופה העולה מתחת ל-3 חודשים והתובע השיב כי אין כל בעיה.
21. עוד טענה הנתבעת 1 כי גם באתר רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים, מצוין: "בדיקת תוקף הדרכון הנדרש במדינת היעד ובמדינת המעבר (עצירת ביניים), הינה על אחריות הנוסע בלבד".
22. כמו כן טענה הנתבעת 1 כי גם במקרה בו יקבע בית המשפט כי לנתבעת 1 אחראית לעניין הנדון, הרי שיש לזקוף לתובעים אחריות ורשלנות תורמת בשל התנהלותם.
23. לבסוף, הגישה הנתבעת 1 הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2 לפיצוי ושיפוי הנתבעת 1 על כל סכום בו תחויב לשלם לתובעים, בשל הטענה כי נציגי הנתבעת 2 הם אלו אשר הפעילו את הטיסה נשוא התביעה והם אלו אשר ביצעו את הבדיקות לפני העלייה למטוס ועל כן בבדיקת התובעת 3 התרשלו נציגיה.
24. מנגד, הנתבעת 2 טענה כי הינה ספק תיירות אשר מוכרת את מוצריה ללקוחות באמצעות סוכני נסיעות ובינה לבין התובעים לא היה קשר ישיר מעולם.
25. עוד טענה הנתבעת 2 כי האחריות לבדיקת הדרכונים חלה על הנוסעים ו/או על סוכנות הנסיעות מהן בוצעה ההזמנה.
26. כמו כן טענה הנתבעת 2 כי בתאריך 25.7.18 – מועד הטיסה ,פנתה אליה נציגת הנתבעת 1 ומסרה כי "עקב טעות לא שמו לב כי בדרכונה של אחת הנוסעות אין תוקף מספיק וכי השלטונות בטורקיה מסרבים להכניסה למדינה".
27. עוד טענה הנתבעת 2 כי ככל וחלה אחריות ליידע את התובעים על הצורך בתוקף של 6 חודשים לדרכון, אחריות זו אינה רובצת לפתחה של הנתבעת 2 אם כי לפתחה של הנתבעת 1, שהרי היא זו שסיפקה לתובעים את כל המידע בנוגע לחבילת הנופש ובאחריותה לעדכן את הנוסעים על כל מידע, כאמור, אשר קרוב לוודאי שאילו ידעו אותו, היו מסדירים את עניינם טרם היציאה לחופשה או לכל היותר לא היו רוכשים את החבילה.
דיון והכרעה:
28. הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הינן, תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג–2003 (להלן: "התקנות") המגדירות מהי "חבילת תיור" בזו הלשון:
"צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות, ולרבות שירותי מורה דרך, הנמכר או מוצע למכירה במחיר כולל, והוא לתקופה של יותר מעשרים וארבע שעות או שנכללה בו לינת לילה, למעט שירות שלקוח נקב לגביו את נותן השירות במפורש ושהוזמן ביזמתו לפי תכנית או פרטים שהוא הכין וביקש;"
29. על פי התקנות, "סוכנות נסיעות" הינה: "נותן שירותי סוכנות נסיעות כהגדרתם בחוק".
עפ"י הוראות חוק שירותי תיירות, תשל"ו – 1976 (להלן: "החוק"), "שירותי סוכנות נסיעות" הם כל אחד מאלה:
(1) ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור
כאמור;
(2) הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה;
(3) הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל;
(4) טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור;
(5) מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4);
30. בענייננו, אין חולק כי התובעים רכשו מהנתבעת 1 "חבילת תיור" וזאת בשל רכישת כרטיסי הטיסה לאנטליה, רכישת שירותי לינה בבית המלון באנטליה וכן מתן ייעוץ מקצועי.
31. סעיף 2 לתקנות מטיל על סוכני נסיעות החובה לגלות מידע בכתב לרוכשים חבילת תיור וזו לשונה:
(א) "סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן – לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור".
(ב)מידע כאמור בתקנת משנה (א), יימסר באופן שיאפשר הזדמנות סבירה לעיין בו לפני רכישת חבילת התיור, ככל שניתן בנסיבות העניין."
32. בסעיף 3 לתקנות נקבע לגבי היקפה של חובת הגילוי הנאות ללקוח שרכש "חבילת התיור".
"3. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן:
(1) כל אחד משירותי סוכנות הנסיעות המרכיבים את חבילת התיור...
(2) מחיר: ...
(3) מידע כללי: (א) אופן הבטחת כספי הלקוחות לפי סעיף 12א לחוק; (ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן- מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן; (ג) מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור; (ד) מידע שנותנות הרשויות בישראל לסוכנויות נסיעות על מדינות יעד מסוכנות או על דרישות לחיסונים... (הדגשה לא במקור – ע.ד.)
33. הלכה פסוקה היא כי "סוכן הנסיעות אינו אחראי לכל תקלה שעלולה להתרחש במסגרת חבילת נופש שנרכשה דרכו. עם זאת, מוטלת עליו חובה להציג נכונה את מאפייניהם הבסיסיים של מוצרי הנופש שהוא משווק, לדאוג בהקשר זה כי המידע שבידיו בנוגע למאפיינים אלה הוא מדויק ועדכני, ובהמשך לכך, לספק בפועל מוצר התואם את מצגים אלה. סוכן הנסיעות נדרש אם כן לא רק שלא להטעות את לקוחותיו, אלא אף מוטלת עליו חובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעסקה ושל פגמים הידועים לו בשירותים אותם הוא משווק (כפי שעולה מן העקרונות הכלליים של דיני החוזים, כמו גם מדיני הגנת הצרכן" (ראה: סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ב' הדין המהותי 444-433 (2012); רע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ נ' זמליאק [פורסם בנבו] 16.1.14)
34. בבר"ע 2487/01 FLY 4 LESS בע"מ נ' מיקי פז [פורסם בנבו] - דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות שחייב סוכנות נסיעות בפיצוי משנמנעה נסיעת התובעת לצרפת בשל העדר ויזה. בערכאה הראשונה פסק ביהמ"ש לתביעות קטנות כי על סוכנות נסיעות להנחות לקוחותיה בנוגע לסידורים ובכלל זה הצורך בויזה בטרם נסיעה לחו"ל. בערעור פסק ביהמ"ש המחוזי כדלהלן:
"...בהיותה סוכנת נסיעות וספק השירות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה. בענייני נסיעות בא הלקוח לסוכנות נסיעות כאל מומחה שאמור להדריכו ביחס לדרישות ולכל מה שהוא נזקק לו לצורך הנסיעה."
35. במקרה דנן, סיפקה הנתבעת 1 לתובעים שירותי סוכנות נסיעות ולפי סעיפים 2-3 לתקנות, על הנתבעת 1 היה למסור לתובעים בכתב, בין היתר, את המידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינת היעד, לרבות תקופת תוקף הדרכונים וכל דרישה אחרת של מדינת היעד המהווה תנאי כניסה אליהן.
36. הנתבעת 1 אמנם ציינה לשיטתה בפני התובע כי דרכונה של התובעת 3 אינו בתוקף, כפי שעולה מעדותה של הגב' ענאיה דעקה, נציגת הנתבעת 1:
"באותו יום שהם היו אצלי הוצאתי את ההזמנה ובאותו יום שלפתי את הפרטים מהמערכת וראיתי שהשם של שורוק מופיע בהתראה באדום ושהדרכון שלה פחות מ – 6 חודשים בתוקף. אמרתי לאדון כמאל וגם היו שני חברים שלו. הם היו ממש מולי." [עמ' 3 לפרטיכל הדיון מיום 29.7.19, שורה 5].
אך לא הסבירה הנתבעת 1 לתובעים כי נדרש דרכון בעל תוקף של 6 חודשים קדימה:
"אבל הם לא הציגו דרכונים. אמרתי להם שזה מהבהב לי באדום ושהדרכון לא בתוקף. לא ידעתי שהוא לא יודע שזה צריך להיות בתוף 6 חודשים קדימה" [עמ' 3 לפרטיכל הדיון מיום 29.7.19,, שורה 8].
כשנשאלה נציגת הנתבעת 1 "לא ביקשת לראות דרכון חדש?", השיבה:
"את האמת שלא. אפילו את הביטוח לא עשיתי מספר דרכון אלא לפי מספר ת.ז. את האמת לא ביקשתי ממנו לראות דרכון חדש. את ביקשת ממני לומר את האמת וזה מה שקרה" [עמ' 3, שורה 14].
גם כאשר נשאלה נציגת הנתבעת 1: "אז למה לא אמרת להם שיש בעיה והסברת להם שצריך להיות 6 חודשים?", השיבה:
"תראי זה עונה, זה לחץ. יש גם חברה שבודקת דרכונים בשדה תעופה ויש חברה שפותרים בחמש דקות את הבעיה. אפילו אם זה טעות של סוכן או של לקוח שלא בדקנו" [עמ' 3 לפרטיכל הדיון מיום 29.7.19,, שורה 28].
37. אף התובע העיד כי העביר לנתבעת 1 כחודש חודש ומחצה לפני הטיסה את הדרכונים וכי לא ידע ולא הוסבר לו כי הדרכונים צריכים להיות בתוקף חצי שנה קדימה.
38. התובע העיד כי אכן נציגת הנתבעת 1 אמרה לו כי היא רואה במחשב שהדרכון של התובעת 3 אינו בתוקף, אולם לא אמרה לו כי מדובר בתוקף של 6 חודשים קדימה.
39. התובע בדק וראה כי הדרכון בתוקף למועד הנסיעה ועל כן סבר כי אין כל בעיה עם תוקפו.
וכלשונו של התובע:
"נסענו דרכם. אם הייתה אומרת לי שאם הדרכון לא בתוקף לא הייתי הולך לסדר את זה? היא לא הייתה צריכה לתת לי כרטיס והייתה צריכה להגיד לי שהדרכון לא בתוקף ואני לא יכול לצאת. זה מה שאני מצפה מאנשי מקצוע.." ( עמ' 2 לפרטיכל הדיון מיום 29.7.19,ש' 1-3).
וכשנשאל ע"י ביהמ"ש האם מסרה לו שהדרכון לא בתוקף והוא השיב כי הדרכון כן בתוקף, השיב:
"כן נכון. הוא כן היה בתוקף וזה שזה היה חצי שנה קדימה לא ידעתי והיא גם לא אמרה לי"...(עמ' 3 לפרטיכל הדיון מיום 29.7.19,ש' 4-6).
40. הנה כי כן, לנתבעת 1, במהלך הזמנת חבילת התיור, "קפצה" התראה במחשב המתריעה כי תוקף דרכונה של התובעת מס' 3 יפוג בתקופה הפחותה מ-6 חודשים, אולם במקום להסביר לתובע כי על הדרכון להיות בתוקף לתקופה של 6 חודשים ממועד החזרה ארצה- מסרה נציגת הנתבעת 1 כי הדרכון "אינו בתוקף" ושיבדוק הדבר- זאת ותו-לא!
41. משבדק התובע 1 את דרכונה של התובעת 3, מצא כי דרכונה בתוקף נכון למועד נסיעתם ולא ידע על הדרישה כי על הדרכון להיות בר תוקף ל-6 חודשים ממועד החזרה ארצה.
42. על הנתבעת 1 היה למסור בכתב את כל המידע הנוגע לחבילת התיור שרכשו התובעים, לרבות את המידע כי השלטונות הטורקיים מאפשרים את כניסת התיירים רק לבעלי דרכון בעל תוקף 6 חודשים קדימה.
43. ודוק- אין די באמירה כללית כי "הדרכון לא בתוקף" כדי לצאת ידי החובה הקבועה בתקנות. נהפוך הוא- מידע חלקי זה (אשר אינו נכון כשלעצמו, שכן דרכונה של התובעת 3 היה תוקף נכון למועד נסיעתה), רק גורם להטעיה ולבלבול מצד הצרכן, אשר מקבל את הדברים כהווייתם ואין מצופה כי יחקור במופלא ממנו.