"...הבעיה היא: נכבדה מדי, עדינה מדי, רבת פנים מדי, ועוורי צבעים דאלטוניסטים הרואים את הכל ב'שחור-לבן' - או ב'לבן-שחור' - לא יפתרוה לעולם. כי בתחומי בעיה זו, כמו אצל כל השאלות החברתיות הגדולות של מדינתנו הצעירה ועמנו העתיק, פועלים גורמים מגורמים שונים: שיקולי דת, מוסר, תרבות, נימוסין, 'למה יאמרו'; סולידריות בין-לאומית ואחריות לאומית; מסורת וקידמה, עם ומדינה, גולה ומולדת - כל אלה ערכים היוליים אשר רק מחוקק כל רואה, הסוקר את כולם סקירה אחת, יוכל ליצוק מהם מטבעות של משפט. על כל פנים לא באמצעים פרטיזניים מחתרתיים תיפתר הבעיה, ולא בלהטוטי-משפט של 'הבה נתחכמה' ייושרו ההדורין הגורליים שבה" (בג"ץ 80/63 גורפינקל וחקלאי נ' שר הפנים, (1963)
ודומה שאין להוסיף על האמור.
16. אכן, כפי שציינו לעיל, פעמים מצאו בתי המשפט כי העת דוחקת ולא ניתן להמתין למחוקק עד אשר ישלים את פעולתו ומתוך שכך מצאו פתרונות ביניים שישמשו כסעד ולו זמני לפתרון מצוקה קיימת, שכן השיהוי במתן הסעד בהמתנה עד אשר יפעל המחוקק את פעולתו, עלול היה לגרום לנזק בלתי הפיך למשפחות – להורים והילדים שבתא המשפחתי – ולחברה בכללותה, נזק שיהיה קושי לתקנו במעשה חקיקה מאוחר. כך, כדוגמה, נהגו הערכאות השיפוטיות בכינון צווי הורות פסיקתיים לצורך מתן פתרון הכרחי לבני זוג חד מיניים שביקשו לנצל את האפשרויות שבאו לעולם עם התפתחות המדע בתחום הפריון וההוריה, כפי שנפרט בהרחבה להלן, ואולם כאשר הנושא הנדון הוא צורתו של התא המשפחתי וקביעת היחסים בין חברי התא, סוגיה אשר לה השלכות חברתיות, אתיות וכלכליות משמעותיות ביותר וכאשר אין מצוקה פרטית המחייבת פתרון חירום, מהיר וחפוז, שהרי יש לילדים את הוריהם הביולוגיים בצד הכרתם האישית בנוכחות המערערת כנוכחות קיימת ומשמעותית, ראוי להותיר המלאכה בידי המחוקק על מנת שיוכל ליצור מיתווה מושכל כולל אשר יעשה אחר בחינת כלל ההשלכות העשויות לנבוע ממנו, שכן בניית מתווה משפטי תוך התייחסות למקרים פרטנים עלולה ליצור חקיקה פסיקתית שאינה מאוזנת ואינה משקללת את כל הנדרש לכללו של הציבור. על הקושי הטמון ביצירת מיתווים נורמטיבים פרי הפסיקה תחת להמתין לחקיקה סדורה ומקיפה עמד כב' הש' מ. מזוז בבע"מ 4880/18 פלונית נ. היועהמ"ש (2019) בהתייחסו לצווי ההורות הפסיקתיים -
"...אציין תחילה כי עצם ההסדר של צו הורות פסיקתי, היינו צו הורות שאינו מעוגן בחקיקה, אינו מניח את הדעת ומעורר לדעתי קושי עיוני לא מבוטל. על כן נכון לראות בהסדר זה אך כפתרון זמני תוצר כורח המציאות עד להסדרת הנושא בחקיקה, אשר תעגן בדין את הזכות להורות בנסיבות להן יועד צו ההורות ואת תנאיה, כפי שהדבר נעשה בחוק הפונדקאות ובחוק האימוץ..." (ה.ש)