הכרה בצורך להסדרת סוגיית המשפחה החדשה לגווניה וצורותיה באופן כוללני ומקיף, מסמנת את המחוקק כמי אשר ראוי שהסדרה זו תעשה על ידו וכי אין זה ראוי שבתי המשפט יבנו את ההסדר הנורמטיבי טלאים טלאים תוך הכרעות ממוקדות במקרים פרטיים. וכפי שמצאנו דבריו של כב' הש' נ. הנדל בעניין בע"מ 1118/14 הנ"ל –
" ההכרה בשאיפה להורות אינה יכולה להוביל לתוצאה לפיה אדם יקבע על דעת עצמו, ושלא על פי דין, כי הוא ההורה הואיל והוא ליווה ויזם את התהליך, וחיבר מבחוץ בין כל המשתתפים. הגדרת ההורות חייבת לכלול ממדים אובייקטיביים, כללים וסטנדרטים – על פי בחירת המחוקק. כמובן שעל המחוקק לגלות רגישות, חכמה והבנה בעשיית המלאכה. נדמה כי המחוקק הישראלי עמל, ועודנו עומל, על חוקים מגוונים ומפורטים מאוד, במטרה להרחיב את מעגל ההורות ככל הניתן, במסגרת העקרונות והתכליות המנחים שבמוסר ובמשפט על פי התפיסות החברתיות. כך גם פועלים משרדי הממשלה הרלוונטיים, לרבות משרד הבריאות, בפיתוח נהלים משלימים..." (ה.ש)
ובדומה מצאנו את דברי כב' הש' מצא בעניין ע"א 10280/01 ירוס חקק נ' היועהמ"ש (2005) (להלן – ענין ירוס חקק) המבהיר כי הכרה בסטטוס משפטי חדש ראוי שתעשה ע"י המחוקק בלבד –
"שאלת המפתח בערעור זה היא, אם רצוי הדבר שבית-משפט זה יכונן בדרך הילכתית הסדר ראשוני בשאלה רגישה ושנויה במחלוקת זו, שעניינה בהענקת מעמד (סטטוס) משפטי מוכר לבני-זוג חד-מיני. לשאלה זו, לדעתי, יש להשיב בשלילה. עקרון הפרדת הרשויות, ורגישותה המיוחדת של הסוגיה שהונחה לפנינו, מחייבים אותנו לנהוג בפרשתנו מידות של זהירות וריסון. גם על-פי מושכלות ראשונים יהיה זה נכון להניח למחוקק את כינונו של הסדר ראשוני בנושא האמור..."
בדומה בעניין הנהגת נישואים אזרחיים מצאנו את דברי בית המשפט בבג"צ 4058/95 - יוסף בן מנשה נ' שר הדתות, (1997) המבקש להקפיד אף הוא בענייני סטטוס -
"שאלת הנהגתם של הנישואין האזרחיים בין בני זוג חסרי עדה דתית - כמו גם הנהגתם של נשואין אזרחיים לגבי בני זוג המשתייכים לעדות דתיות שונות - היא שאלה קשה וסבוכה. אין לגביה הסכמה לאומית. היא קשורה בהכרה בסטטוס, הפועל כלפי כולי עלמא. במצב דברים זה נראה לכאורה כי המוסד הראוי לטיפול ולהסדרת הנושא היא הכנסת ולא בית המשפט..."
ואי אפשר שלא נביא מלשון הזהב של כב' הש' זילברג באמרתו שאף שנאמרה לפני למעלה מחמישים שנה דומה כי לא הועם זוהרה –