האמת תאמר, התקדמות המדע והאפשרות להרות באמצעות פונדקאית, תפסו את פוסקי ההלכה בהפתעה מוחלטת והם נדרשו לבחון מהפן ההלכתי, בין השאר, מי היא אמו של הילד – בעלת הביצית או האם הנושאת. מכל מקום, העולם המתחדש לא עצר את פוסקי ההלכה מלבחון את עמדת ההלכה לגבי "חדשות זה מקרוב באו" וכדברי הרב הראשי בן ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל –
"תנאי החיים, שינויי הערכים, תגליות הטכניקה ומדע, מולידים דור דור שאלות ובעיות חדשות שדורשות פתרונן. אין אנו יכולים להעלים עיננו משאלות אלו ולומר "חדש אסור מן התורה" " (משפטי עוזיאל, והדברים צוטטו לאחרונה בספרו המונומנטלי של עשהאל אבלמן, תולדות היהודים, 2019, עמ' 390)
המחלוקות בין הפוסקים התייחסו בראש ובראשונה לעצם מעשה ההזרעה המלאכותית (או הפרייה תוך רחמית), הליך שראשיתו בשנת 1886 עת נולד בארה"ב תינוק ההזרעה המלאכותית הראשון (IUI) ובמסגרתו מוחדר זרע לגופה של האישה בעלת הביצית, ולאחרי כן להליך ההפריה המלאכותית חוץ גופית (IVF), שראשיתו ב1978 עם לידת תינוק ההפריה הראשון בבריטניה (ישראל היא המדינה החמישית בעולם בה בוצעה הפריה מלאכותית בשנת 1982). מבלי להיכנס לפירוט הדעות החולקות בעניינן של ההזרעה וההפריה המלאכותית, נאמר כי כיום רוב רובם של הפוסקים מתיר מהפן ההלכתי ביצוע הליכים אלו בתנאי פיקוח מסוימים וזאת אחר שבעבר נמצאו פוסקים רבים שהסתייגו מהליכים אלו. הרב צבי ריזמן מביא בספרו רץ כצבי, עמ' כ"א את דבריו של הרב מנחם שפרן מהם ניתן ללמוד על מידת הזהירות שהרגילו עצמם הפוסקים בכל הקשור בפסיקתם בנוגע להליכי ההפריה המודרניים, עניין שיש בו להסביר את שינויי ההעמדה של חלק מהפוסקים מעת לעת -
"לעולם לא נדע עד איפה הרפואה תתקדם, וצריך כל פעם להציב גבול ולבדוק מה הם התוצאות, מי שההלכה והתורה חשובים לו לא לוקח צעד קדימה לפני שהוא בטוח מכל הסיכונים. אף פעם אי אפשר לדעת מה יתפתח מכל חידוש טכנולוגי רפואי, וצריך קודם לראות איך הדברים עובדים בשטח, ואם אין תקלות או התפתחויות לכיוונים לא טובים. ולכן כל דבר חדש נזהרים גדולי הדור מלהתירו, עד שיעבור זמן ויראו שאין מכך נזק, ולכן כיום (הדברים נכתבו בשנת 2008 – ה.ש- צ.ו) שכבר עבר זמן רב מאז התחילו טיפולים אלו וניתן לראות שהם מכוונים לטובה ולתועלת, ונעשים בהשגחה קפדנית אין לחשוש וניתן להתירם"
והקורא דברים אלו, בדבר החשש לפגיעת החידושים הטכנולוגים בדעות אמוניות, אינו יכול שלא להשוותם לדברי חכמי המשפט הישראלי המודרני בנוגע לחששות המוסריים, חברתיים ואתיים שאפשר שיבואו עם חידושי המדע, כך דבריו של כב' הש' מ. חשין בבג"ץ משפחה חדשה (בגץ 2458/01 - משפחה חדשה ואח' נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, משרד הבריאות ואח', (2002)) -
"בבקשנו לרתום את הישגי המדע והטכנולוגיה לטובת האדם, ולהוסיף ולקבוע על-פיהם נורמות התנהגות בחברה, מחוייבים אנו לבחון עצמנו כל העת, היטב-היטב, אם נכון וראוי להריק אל תוכן של נורמות-שבדין כל תגליות שגילה האדם וכל המצאות שהמציא, או מקצתן של אלו או של אלו. אם כך על דרך הכלל, לא-כל -שכן במקום שהמדובר הוא בהישגי המדע והטכנולוגיה בתחום מדעי-החיים... בנסיבות אלו כולן, התפתחות בהדרגה, עקב-בצד-אגודל, התפתחות מידתית, יכולה שתהיה התפתחות ראויה; בוודאי עשויה היא להוות הכרח-לא-יגונה. בתיתנו דעתנו לחידושה ולסביכותה של סוגיית הפונדקאות; בהיותנו מודעים לכך שהמדובר הוא בהתערבות בחקיקה של הכנסת; וביודענו כי עניינה של האישה היחידה לא נדון לעומקו עד-כה, דומה שלא יהא זה ראוי כי נכריע מיידית וסופית בעניינה של העותרת"