36. ושוב אין לנו אלא לצטט לעניין זה מתוך דבריו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 1118/14 –
"... דווקא בשל רגישות העניין והשאלות החדשות שהוא מעלה, אין זה ראוי לתת לו מענה פסיקתי יש מאין, שלא במסגרת החוק. הדבר נובע מחשיבותו הרבה ביותר של הנושא, המחייבת כאמור פיקוח הדוק שיגן על זכויות כלל המעורבים בהליך, לרבות היילוד... אי הסדר רק צפוי לגדול ולהחריף, אם ייפתח הסכר להכרה במודל חדש של הורות הסכמית שלא על פי הדין..." (ה.ש- צ.ו; ענין פלונית, שם בפסקה 26).
ולבסוף, גם העובדה שהמערערות הן אלו שיזמו את הורתם של הקטינים אינה יכולה להואיל להן לצורך קביעת הורותה של בת הזוג, כפי שהובהר בעניין בע"מ 1118/14 הנ"ל –
" ההכרה בשאיפה להורות אינה יכולה להוביל לתוצאה לפיה אדם יקבע על דעת עצמו, ושלא ע"פ דין כי הוא ההורה הואיל והוא ליווה ויזם את התהליך, וחיבר מבחוץ בין כל המשתתפים"
ודומה כי אין להוסיף על הדברים.
עתירת בת הזוג להתמנות כאפוטרופא נוספת
37. אכן הוסכם ע"י הצדדים בהסכם ההורות כי –
"כי רק ההורים עצמם ובת זוגתה של האם יהיו רשאים לקבל החלטות לגבי הילדים המשותפים ולקבוע את מסגרות חייהם" (שם, עמ' 2)
וכי –
"כל ההחלטות הנוגעות לחינוכם וגידולם של הילדים המשותפים, לרבות טיפולים רפואיים ואחרים להם יזקקו, החלטות באשר למוסדות החינוכיים בהם ילמדו, החלטות בענייני כספים ורכוש הנוגעות לילדים – יתקבלו ע"י שני ההורים ובת זוגתה של האם במשותף לאחר התייעצות בניהם, והכל תוך שמירה על טובת הילדים" עמ' 3 להסכם ברישא)
ואולם גם פה לא יכולים הצדדים להקנות לעצמם זכויות שאינן קימות להם בדין ולהרים עצמם בשרוכי נעליהם.
כך הוראת סע' 3 (א) לחוק שיווי זכויות האשה התשי"א – 1951 קובעת –
"האם והאב כאחד הם האפוטרופסים הטיבעיים על ילדיהם; מת אחד ההורים, הנשאר בחיים הוא האפוטרופוס הטבעי"
בדומה הוראות חוק האפוטרופסות קובעות את הורי הילד כאפוטרופוסים טבעיים שלו. כך הוראת סע' 14 לחוק קובעת –
"ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".
בסעיף 28 ובסע' 33 (א)(1) לחוק נקבעו תנאים להסמכת אפוטרופוס נוסף לקטין, ובלשונם –
"מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לענינים שיקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן או שהאפוטרופסות לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו" (ה.ש)