27. עוד טוענים המשיבים, כי היבואנים הישירים, בהתבסס על הסכמי ההפצה שביניהם לבין היצרנים, הם הגורם היעיל ביותר להתמודד עם החובות שנקבעו בחוק; זאת תוך הגעה להסדרים כלכליים מול היצרנים באשר לנשיאה בעלויות המושתות עליהם בהתאם להוראת החוק. לגרסתם, פרשנות העותרות פותחת פתח לניסיונות התחמקות ממילוי חובה זו, היות שהיבואן הישיר הוא זה שעומד בקשר מול היצרן ומקבל ממנו את מכתב ההתחייבות; ועל-רקע זה יכולים היבואן הישיר והיצרן לעשות יד אחת ולקבוע כי האחריות אינה חלה בישראל בכל הנוגע לדגמים המיובאים על-ידי היבואנים האחרים; ובכך ירוקנו את הוראות החוק מתוכן.
28. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי גם נוסח כתבי ההתחייבות שצרפו כל אחת מהעותרות למשרד התחבורה מטעם היצרן, בהתאם להוראות 41(א)(3) לחוק, מלמד כי היצרן מתחייב לאפשר מימוש אחריות לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל; וכי פרשנות העותרות, שלפיה אחריות היצרנים מוגבלת מבחינה טריטוריאלית ולא חלה בישראל, עומדת בסתירה לנוסח כתבי-ההתחייבות שסופקו לעותרות על-ידי יצרני הרכבים עצמם. עוד טוענים המשיבים בהקשר זה, כי פרשנות העותרות אף מהווה ניסיון לא הוגן מצִדן "לאחוז את החבל משני קצותיו", דהיינו – גם לקבל רישיון יבואן ישיר ממשרד התחבורה באמצעות הגשת כתבי התחייבות מהיצרן, וגם לטעון, במקביל, לאי-תחולת האחריות המצוינת בהן, בישראל. לכך מוסיפים המשיבים, כי ככל שתתקבל עמדת העותרות, שלפיה הן אינן מחויבות במקרה של אחריות שאינה תקפה טריטוריאלית בישראל, תיווצר תוצאה אבסורדית, שלפיה המחוקק השחית מילותיו לריק, ביחס לאותם רכבים שאחריות היצרן בגינם תקפה אך ורק ביחס לארץ המוצא. פרשנות זו, לשיטתם, אינה יכולה להתקבל; וחזקה על המחוקק שלא ביקש להשחית מילותיו לריק, או לקבוע סעיפים שאין להם נפקות בחיי המעשה; מה-גם, שמדובר בפרשנות המסכלת את המטרה שלשמה נחקק החוק, ויש מקום ליתן לחוק פרשנות הנותנת לו תוקף.
29. עוד טוענים המשיבים, כי קבלת עמדת העותרות תביא למצב בלתי סביר, שבו יצרן הרכב, שמכר את הרכב בארץ המקור עם אחריות, כנגד תמורה כספית הולמת בגין אחריות זו, מתכחש לאחריות שסיפק לרכב, רק מחמת שיובא לישראל, ובכך למעשה "ירוויח" פעמיים – גם קיבל תמורה מהסוכן הראשי שלו נמכר הרכב במדינת המקור עבור האחריות שנתן לרכב; וגם מתכחש לאחריות, בהגיע הרכב לישראל, בטענות סרק שמטרתן ניסיון לפגוע בייבוא שאינו דרך היבואן הישיר. בהקשר זה מוסיפים ומציינים המשיבים, כי להערכת מיטב גורמי המקצוע אצלם, היצרן ממילא תִמחר את האחריות שנתן בעת מכירת הרכב, ולכן אין זה משנה מבחינת היצרן היכן ממומשת האחריות, שכן הוא כבר קיבל עליה את התשלום.