25. המשיבים מדגישים, כי ביסוד החוק, ניצבת, בין-השאר, התכלית של קידום התחרות בענף הרכב, זאת לאחר שהמחוקק זיהה את חסמי הכניסה העיקריים לשוק, בהיעדר יכולת של מי שאיננו יבואן ישיר לספק מוצרי תעבורה, שירותי מימוש אחריות יצרן ושירותי טיפול תקלות בטיחות סדרתיות. לטענתם, אחד מחסמי הכניסה לשוק, נבע מהקשר ההדוק שבין היצרן לבין היבואן הישיר; ובשל כך קבע המחוקק מספר חובות ייחודיות על יבואנים ישירים, ובגדרן זו שבסעיף 49(א) לחוק, הקובעת כי על יבואן ישיר חובה לממש אחריות שנתן היצרן לכל רכב מתוצר שהוא מייבא לישראל, אף אם היבואן הישיר עצמו לא ייבא את אותו רכב ספציפי. בהקשר זה מדגישים המשיבים, כי היבואנים הישירים מהווים את נציגי יצרני הרכב במדינות השונות, ועִמם יש ליצרני הרכב קשר ישיר ובלתי אמצעי; ולפיכך, וכדי להתגבר על העדיפות שמקנה קשר זה ליבואנים הישירים על-פני יתר היבואנים המסחריים, ולפתוח את השוק לתחרות הוגנת, החליט המחוקק להטיל את חובת מימוש האחריות על היבואנים הישירים דווקא. לטענת המשיבים, עמדה זו של משרד התחבורה, אשר אומצה על-ידי ועדת הכלכלה של הכנסת בדיונים בהליכי החקיקה, נסמכה גם בחוות דעת מקצועית של יועץ מקצועי בלתי תלוי במהלך דיוני הוועדה. המשיבים מוסיפים ומדגישים, כי המחוקק יצר קונסטלציה חקיקתית משלימה להטלת האחריות על היבואן הישיר לפי סעיף 49(א) לחוק, בכך שהקנה לו את הכלים לקיימה; זאת באמצעות דרישת המצאת התחייבות מטעם יצרן הרכב, לפי סעיף 41 לחוק, אשר יוצרת את התנאים הנדרשים ליבואן הישיר לקיים את התחייבותו למימוש אחריות היצרן, וכן קביעה בדבר זכותו של היבואן הישיר לשיפוי מיבואן אחר בגין עלויות נלוות שבהן יידרש לשאת, שאינן מכוסות בהתחייבויות היצרן, בנסיבות שיצדיקו זאת, לפי סעיף 52 לחוק.
26. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אמנם החוק גם מביא בחשבון את האפשרות שייובאו לישראל רכבים שבגינם לא ניתנה כלל אחריות יצרן; ואולם, מקרה שבו יובא לישראל רכב שבגינו נתן יצרן הרכב אחריות – אף אם תהא זו מוגבלת טריטוריאלית – לא יכול על פניו להיחשב כמקרה שבו לא ניתנה כלל אחריות על-ידי יצרן רכב, מלכתחילה. פרשנות זו נובעת, לשיטת המשיבים, גם מההיסטוריה החקיקתית; שכן על-פי הנטען, הצורך בהגברת התחרותיות בשוק ייבוא הרכב, באמצעות הטלת האחריות על היבואנים הישירים, היה ברור ומפורש לאורך כל הליך החקיקה. במסגרת הדיונים בהצעת החוק צוין במפורש, כי מימוש האחריות, ככל שמדובר בכלי רכב מתוצר המיובא על-ידי היבואנים הישירים לישראל, מוטל על היבואנים הישירים, בשל מערכת היחסים ההדוקה שבינם לבין היצרנים. לגרסתם, כל פרשנות אחרת תרוקן את החוק מתוכנו ותסכל את תכליתו; ועל-כן פרשנות העותרות, המבטאת ניסיון לפרשנות מצמצמת של הוראת סעיף 49(א), אינה עולה מלשון החוק, סותרת את תכלית החקיקה ואף אינה מתיישבת עם ההיסטוריה החקיקתית, שכן בדיוני ועדת הכלכלה צוין, כי קבלת טענת האחריות הטריטוריאלית משמעה ריקון החוק מתוכנו ופגיעה בתכלית התחרותיות.