דיון והכרעה
טענות הסף
46. כאמור, טענות הסף שהועלו על-ידי משיבים 3 ו-5, היבואנים העקיפים, היו היעדר סמכות עניינית של בית-משפט זה לדון בעתירה, הואיל ואין לראות במכתבו של משיב 2 משום "החלטה של רשות"; ולחלופין – היות העתירה משום "עתירה מוקדמת", בין-השאר מחמת "היעדר בשלות". אפנה תחילה לדיון בשאלת הסמכות.
47. על-פי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, עתירה מינהלית ניתן להגיש "נגד החלטה של רשות... "; ו"החלטה של רשות", בהתאם לסעיף ההגדרות לחוק הנ"ל, היא "החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על-פי דין, לרבות היעדר החלטה וכן מעשה או מחדל".
מתעוררת כאמור השאלה, האם מכתבו של משיב 2 מיום 20.11.17, מהווה "החלטה של רשות", כמשמעה בסעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים.
48. כפי שצוין בסקירת הרקע העובדתי, הייתה שורה של התכתבויות מצד גורמים שונים עם משרד התחבורה, ובין-השאר – יבואנים עקיפים שהתלוננו על היעדר מימוש אחריות על-ידי יבואנים ישירים, בטענה של "החרגה טריטוריאלית" של אחריות היצרן; יבואנים ישירים שהלינו על דרישות שהופנו למימוש אחריות, שעה שלטענתם האחריות הייתה מוגבלת טריטוריאלית; ונציגי איגוד יבואני הרכב שתמכו בעמדת היבואנים הישירים. עמדתו הראשונה של משרד התחבורה, במחלוקת המשפטית בסוגיית ההחרגה הטריטוריאלית של אחריות היצרן, הובאה במכתבו מיום 23.7.17 של סגן היועצת המשפטית של משרד התחבורה למשיבה 3. מדובר במענה בכתב ליבואן עקיף, אודות תלונתו נגד יבואן ישיר, שבגדרו חיווה סגן היועץ המשפטי דעתו, כי סירוב יבואן ישיר לממש אחריות יצרן, גם אם אחריות היצרן הייתה טריטוריאלית באופן שלא חלה בישראל – מהווה הפרה של הוראות סעיף 49(א) לחוק, וכי במקרה של סירוב כאמור, עליו לקבל תיעוד מלא ומפורט לצורך הפעלת סמכויות האכיפה הנתונות למנהל על-פי החוק. מדובר בחוות-דעת משפטית, של גורם נעדר סמכויות ביצוע או אכיפה על-פי החוק, וממילא העותרות לא ראו במכתב זה "החלטה של רשות" ולא עתרו נגדה.
49. כאמור, העתירה הוגשה נגד מכתבו של משיב 2, מיום 20.11.17, כאשר העותרות, וכן משרד התחבורה, רואים במכתב משום "החלטה של רשות", שניתן לעתור נגדה לבית-המשפט לעניינים מינהליים. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי, למשיב 2, שהוא "המנהל" כמשמעותו בחוק, נתונות שורה של סמכויות, בין-השאר, בנושאי רישוי יבואני הרכב והטלת עיצומים במסגרת אמצעי אכיפה. כפי שצוין, סעיף 10(א) לחוק מקנה סמכויות אכיפה למנהל – לבטל רישיון, להתלותו עד לקיום תנאים שיורה עליהם, להגבילו ולסרב לחדשו; וסעיף 198(12) לחוק קובע, כי המנהל רשאי להטיל עיצום כספי על יבואן ישיר שלא מימש את אחריות היצרן לכל רכב מתוצר שהוא מייבא. בענייננו, בכל הנוגע למחלוקת בשאלת פרשנותו של סעיף 49(א) לחוק, לא הפעיל משיב 2 את הסמכויות הנתונות לו על-פי החוק, של התליית רישיון או אי-חידוש רישיון ליבואן ישיר, מחמת אי-קיום הוראות הסעיף הנ"ל. בכל הנוגע לסמכות של הטלת עיצום כספי, בשל אי-קיום הוראות הסעיף האמור, פתח המשיב בהליך של הטלת עיצום כספי נגד אחת מהעותרות, עותרת 2, בכך ששלח לה ביום 3.12.17 הודעה על כוונה להטיל עיצום. הליך זה, כאמור, "הוקפא" על-ידי משיב 2 עד להכרעה בעתירה, ואינו נושא הדיון בעתירה.