50. העתירה אינה מופנית, אפוא, נגד החלטה קונקרטית בדבר הפעלת סמכות אופרטיבית הנתונה למשיב 2 בהתאם לחוק, אלא נגד מכתבו של המשיב מיום 20.11.17, שנשלח במענה לפנייה בכתב מטעם איגוד יבואני הרכב, לאחר קיום פגישות עם נציגיו ועם נציגי היבואנים הישירים. כאמור, כל שנאמר במכתב הוא: "אין בידי לקבל את טענותיכם, ולסטות מכוונת המחוקק בסוגיה זו, כפי שניתן לה ביטוי במכתב הלשכה המשפטית הנ"ל מיום 23.7.17. לאור האמור אבהיר, כי מחובתם של יבואני הרכב הישירים לממש את אחריות היצרן לכל רכב מהתוצר המובא על ידם וזאת בהתאם לסעיף 49(א) לחוק". אמנם, בהחלטתו התמציתית לא התייחס משיב 2 בצורה מפורשת לסוגיית האחריות הטריטוריאלית, קרי – לאחריות אשר ניתנה לרכב במדינת המקור שבה נמכר, אגב הגבלת מימוש האחריות רק לטריטוריה של אותה מדינה או למדינות נוספות, שאינן ישראל; ואולם, בקבעו כי על היבואן הישיר לממש את האחריות לכל רכב מהתוצר המובא על ידו, שלל משיב 2 אפשרות שלפיה מימוש האחריות לא יחול על רכב שניתנה לגביו אחריות עם הגבלה טריטוריאלית. מכל מקום, משיב 2 הפנה במכתבו, כאמור, לחוות הדעת של סגן היועצת המשפטית של משרד התחבורה, מיום 23.7.17, שבה צוין כי חובת מימוש אחריות היצרן חלה גם כאשר מדובר ב"אחריות טריטוריאלית": "סירוב יבואן ישיר לספק שירות של מימוש אחריות יצרן, שניתנה לרכב מתוצר שהוא מייבא, שיובא לארץ על-ידי יבואן אחר, ככל שניתנה אחריות יצרן בגין הרכב, ולרבות אחריות טריטוריאלית – מהווה הפרה ברורה ובוטה של הוראות החוק" (ההדגשה במקור).
51. כאמור, העותרות רואות במכתבו של משיב 2 מיום 20.11.17 משום "החלטה של רשות" שניתנת לתקיפה במסגרת עתירה מינהלית; המדינה רואה במכתב משום החלטה מסוג של "הנחיה מינהלית", שניתן להשיג עליה במסגרת עתירה לבית-משפט זה; ואילו משיבים 3 ו-5, היבואנים העקיפים, סבורים כי מדובר בהכרעה של משיב 2 במחלוקת משפטית, שטרם קיבלה יישום בהחלטה אופרטיבית קונקרטית בגדרי סמכותו, ועל-כן דין העתירה להימחק על הסף מחוסר סמכות עניינית של בית-משפט זה לדון בה, ולחלופין – מחמת היותה "עתירה מוקדמת" בטרם קבלת החלטה אופרטיבית, ובשל "היעדר בשלות".
52. אכן, החלטת משיב 2 במכתבו אינה החלטה אופרטיבית בהתאם לסמכויות הקונקרטיות הנתונות ל"מנהל" בחוק; כמו החלטה הנוגעת להנפקת רישיונות של יבואנים, להתלייתם או לאי-חידושם, או החלטה בעניין נקיטת אמצעי אכיפה כמו הטלת עיצום כספי. עם זאת, ניתן לראות את מכתבו האמור של משיב 2 כ"החלטה" הנושאת אופי של "הנחייה מינהלית", בדבר דרך הפעלת סמכותו ושיקול דעתו בנושאים הנדונים, ככל שיידרש להחלטה קונקרטית הנתונה לסמכותו, ובעניין הכוונת התנהלותם של כלל הגורמים הרלבנטיים ב"שרשרת" יבוא הרכב לישראל; זאת מן הטעמים שיובאו להלן.