53. "הנחיות מינהליות" הן "הוראות המגדירות את נהלי העבודה של הרשות ואת העקרונות שצריכים להנחות אותה בהפעלת שיקול דעתה" (דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי כרך א', 228 (2010); וכן ראו: ע"א 3089/11 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ' עוגן נדל"ן מניב בע"מ (22.8.12)). בהקשר זה נפסק, כי "מותר לרשות מינהלית, אף בהעדר אסמכתא בחוק, לקבוע הנחיות שידריכו אותה במילוי תפקידה, ולהסתמך על הנחיות אלה כשהיא באה להחליט במקרה מסוים... ", שכן אלו "מיועדות – כשמן – להנחות את הרשות בהפעלת שיקול דעתה" (עע"מ 9187/07 אורי לוזון נ' משרד הפנים (24.7.08), והאסמכתאות המפורטות שם; וכן ראו: עת"מ (י-ם) 34018-11-13 עמותת רופאים לטיפולים אסתטיים בישראל נ' משרד הבריאות (13.7.15)).
כבר נפסק, לא אחת, כי "הנחיות מינהליות של רשויות מחייבות אותן, במקרה הרגיל", וכי "מסקנה זו מתחייבת מחובת ההגינות שחלה על הרשויות, כמו גם מעקרונות בסיסיים של יעילות שלטונית" (ע"א 8637/10 מתחם נגה יזמות בע"מ נ' רשות הפיתוח (28.10.12); כן הודגש, כי "ההנחיות המינהליות אינן מחייבות את הרשות, אלא מנחות אותה בהפעלת שיקול דעתה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה... הן מתוות את דרכי הפעלת שיקול הדעת המינהלי ונועדו להבטיח אחידות, שוויוניות, ענייניות וסבירות בהפעלת מדיניות הרשות המינהלית. הן מהוות אמצעי שבעזרתו יכול הציבור לבקר את שיקול הדעת המינהלי, הן במישור המדיניות הכוללת והן בדרך יישומה במקרה הפרטני" (בג"ץ 10907/04 ישראל סולודוך נ' עיריית רחובות (1.8.10); ההדגשה במקור). בהקשר דנן הודגש, כי "ההנחה היא שהרשות תפעל לפי ההנחיות, והנחה זו יוצרת ציפייה מוצדקת שכך תפעל הרשות" (עע"מ 9156/05 גרידינגר נ' ראפ (10.6.08)). עם זאת, הובהר בפסיקה, כי היות שהנחיות מינהליות נועדו לשמש כלי עזר בידי בעל הסמכות ולהדריך את שיקול דעתה של הרשות בהידרשה להחליט במקרה קונקרטי – ניתן לסטות מהן במקרים מתאימים (דנג"ץ 10350/02 שר הפנים נ' מטר פ"ד נח(3) 255, 267 (2004)), ולעיתים הרשות אף מחויבת לבחון את אפשרות הסטייה, זאת בהתאם לנסיבות המקרה (ראו: ברק-ארז, לעיל בעמ' 250; יואב דותן, הנחיות מינהליות, 396-394, תשנ"ו-1996); עע"מ 6729/10 סיעת למען תורה וגמילות חסדים בעיריית צפת נ' המועצה הדתית צפת (23.3.11); ועת"מ (י-ם) 24835-12-10 בר-שישת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (12.2.13)).