ההכרעה לגוף המחלוקת בעניין פרשנות סעיף 49(א) לחוק
56. מכאן להכרעה בעתירה לגופה, בזיקה להחלטת משיב 2, שלפיה מחובתם של יבואני הרכב הישירים לממש את אחריות היצרן לכל רכב מתוצר המיובא על-ידם לישראל, בהתאם לסעיף 49(א) לחוק, זאת גם אם בגדרה של אחריות היצרן שניתנה לרכב במקור, במדינת מכירתו, נקבע כי האחריות מוגבלת טריטוריאלית באופן שמימוש האחריות לא חל בישראל. מדובר, כאמור, במחלוקת משפטית בעיקרה, בעניין פרשנות סעיף 49(א) לחוק.
57. נקודת המוצא של ההליך הפרשני של דבר חקיקה, היא לשון החוק, שממנה נגזר מנעד האפשרויות הפרשניות, ואשר מתוכן יש לבחור את הפרשנות המשקפת באופן מיטבי את תכלית דבר החקיקה (ע"א 4609/12 אגף המכס והמע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ (24.6.15)) בפִסקה 7). על תכלית החקיקה ניתן ללמוד מהחוק עצמו – מלשון החוק, ממיקומה של ההוראה בחוק, ממבנהו הכללי של החוק וממיקומו במערך החקיקה הכללי, וכן ממקורות חיצוניים לחוק – כמו המצב המשפטי שקדם לחוק, התקלה שהוא בא למנוע וההיסטוריה החקיקתית ופרלמנטרית (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד לט(2) 70 (1985)).
58. אקדים ואומר, כי לאחר בחינת טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי החלטתו של משיב 2, בדבר תחולת הוראת סעיף 49(א) לחוק גם בעניין כלי רכב שאחריות היצרן לגביהם הוגבלה לטריטוריה שאינה ישראל – תואמת את לשון החוק, הולמת את תכליתו ומתיישבת עם ההיסטוריה החקיקתית שלו; ומכל מקום, מדובר בפרשנות סבירה, שאומצה אף על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, ואין עילה להתערב בה.
59. ההחלטה מתיישבת עם לשון החוק. כאמור בסקירת הרקע המשפטי, קבלת רישיון יבואן ישיר, מחייבת – לפי סעיף 41(א)(3) לחוק – המצאת כתב התחייבות מאת יצרן הרכב, הכולל, בין-השאר, התחייבות הן "לספק מוצרי תעבורה לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל, לתקופה שלא תפחת משבע שנים מיום המכירה ללקוח...", והן "לאפשר את מימוש האחריות שנתן היצרן לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל... ". קבלת רישיון יבואן ישיר מחייבת, בהתאם לסעיף 41(א)(4) לחוק, אף המצאת כתב-התחייבות מטעם היבואן הישיר, לגבי "כל רכב מתוצר שהוא מייבא" – "לספק מוצרי תעבורה לכל רכב מתוצר שהוא מייבא לתקופה כאמור בפסקה (3)(א)" (תקופת האחריות של היצרן); "לטפל בכל רכב מתוצר שהוא מייבא לפי אחריות בהיקף ובתקופה שלא יפחתו מהאחריות לפי פִסקה (3)(ב)" (תקופת מימוש האחריות שנתן היצרן לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל); וכן "לטפל בכל תקלת בטיחות סדרתית שתתגלה ברכב מתוצר שהוא מייבא בהתאם לכתב-ההתחייבות שבפסקה (3)(ג)" (בזיקה להתחייבות היצרן). שני הסעיפים האמורים מתווים את דרישות כתבי-ההתחייבות שעל יבואן ישיר להמציא למשרד התחבורה, הן מטעם יצרן הרכב והן מטעמו כיבואן ישיר, כתנאי לקבלת רישיון יבואן ישיר. בכל הנוגע לחובת מימוש האחריות שנתן היצרן, הרי שזו הוטלה כאמור על היבואן הישיר, בגדרו של סעיף 49(א) לחוק, המורה, כאמור, כי "יבואן ישיר ייתן את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב שהוא מייבא ויממש את האחריות כאמור לכל רכב מתוצר שהוא מייבא".